4 בדברי מילות ההגיון שער ט' על הצורה של דברים מלאכותיים

במילות ההגיון שער ט' כתב:
"סבות הנמצאות ארבע: החומרהצורההפועל והתכלית. דמיון זה בענינים המלאכתיים, בכסא, דרך משל, חמרו – העץ, ופועלו – הנגר, הצורה – הרבוע אם הוא מרובע או השלוש אם הוא משולש או העגול אם הוא עגול, ותכליתו – הישיבה עליו. וכן הסיף, דרך משל, חמרו – הברזל, ופועלו – הנפח, וצורתו – האורך ומעט הרוחב וחדוד הקצוות, ותכליתו – שיהרג בו. ואלו ארבע הסבות הן מבארות נראים בעניינים המלאכתיים כולם, כי כל אמן אמנם יצייר הצורה אשר יציירהו בחומר-מה, יהיה עץ או ברזל או נחושת או שעוה או זכוכית, בעבור כוונה יכוון אותה בכלי ההוא."

התעוררה שאלה האם הכוונה כאן שבדברים מלאכותיים צורת הדבר היא התואר שלו. (תואר הוא התבנית החיצונית, הצורה ההנדסית, הצורה שהחושים רואים. בניגוד לצורה היא המהות הפנימית. צורת אדם היא כח המחשבה. תואר אדם הוא קווי התואר של העיניים האף והפה וכו' של האדם המסויים הזה. כמבואר בהתחלת המורה נבוכים.)
.
וכן במורה נבוכים א ס"ט לשונו דומה למה שכתב כאן:
"וכן עוד הענין בכל תכלית כי הדבר אשר לו תכלית יש לך לבקש לתכלית ההיא תכלית. כאילו אמרת על דרך משל שהכסא החומר שלו – העץ ופועלו – הנגר וצורתו – הריבוע על תמונת כך ותכליתו – לשבת עליו"
.
מתוך מכתב בעניין זה:
.
אריסטו כתב במטאפיזיקה ספר ביתא תחילת פרק ד':
There is a difficulty connected with these, the hardest of all and the most necessary to examine, and of this the discussion now awaits us. If, on the one hand, there is nothing apart from individual things, and the individuals are infinite in number, how then is it possible to get knowledge of the infinite individuals? For all things that we come to know, we come to know in so far as they have some unity and identity, and in so far as some attribute belongs to them universally.
ובמטאפיזיקה ספר מ' תחילת פרק ד':

The supporters of the ideal theory were led to it because on the question about the truth of things they accepted the Heraclitean sayings which describe all sensible things as ever passing away, so that if knowledge or thought is to have an object, there must be some other and permanent entities, apart from those which are sensible; for there could be no knowledge of things which were in a state of flux.

מי שסבור שיש מחלוקת בין אריסטו לאפלטון לגבי האידיאות (מה שלענ"ד אינו נכון, וכ"כ אלפראבי שאין מחלוקת, ולכן לענ"ד הרמב"ם אסר ללמוד אריסטו בלי מפרשים כי אפשר לטעות בזה, וזו סוגיא גדולה ואכמ"ל), אומר רק שזה בנוגע לשאלה כמה קיום עצמאי יש לאידיאות, אבל פשוט שלאריסטו יש אידיאות, צורה. הרי הצורה אצלו היא מארבעת הסיבות, וההגדרה של עצם היא צורה מחוברת עם חומר, וזה פשוט מאוד.
אריסטו כאן כותב שני הסברים קרובים זה לזה אבל לא זהים למה בהכרח יש דבר כזה "צורה". האחד ממטאפיזיקה ביתא הוא שאם אנחנו נשארים רק עם רושם החושים, החוש קולט רק את התואר (וכן את הצבע שזה גם צורה חושית פרטית של גוף), ולכל גוף פרטי יש תואר אחר. לא חשוב אם יש הבדל עצום כמו בין כסא קש קטן עגול בלי משענת או כסא אליהו הנביא או כסא מנהלים וכו', או שזה הבדל של מאית מילימטר בין שני כסאות שיצאו מאותו פס ייצור.
אריסטו אומר שאם אין משהו נוסף על הקליטה החושית  לא תהיה לנו שום ידיעה על העצמים שבעולם. כי מצד החושים בלבד כל גוף שקיים בעולם הוא רשימת המאפיינים החושיים שלו בלבד. הם קובעים מה הוא. לכל עצם פרטי יש רשימת מאפיינים חושיים שונה (תואר, צבע, גודל וכו').
לפי התיאוריות הפסיכולוגיות המודרניות תינוק לומד לחשוב ולדבר על ידי הפשטה והכללה והמשגה. הוא רואה הרבה כיסאות, מפשיט מהם מה שמשותף להם, מכליל את זה, ומההכללה יוצר מושג אחד, ואז אפשר ליצור את המילה או המושג המחשבתי כסא.
אריסטו טוען (וכן אמר קאנט ועוד הרבה) שההכללה לא באה מראיית החושים את העולם. החוש לא רואה הכללה. מצד החוש כל כסא יש לו צורה וגודל וצבע ומרקם וכו' אחרים, והחוש לא רואה שום דבר משותף להם. ההכללה שרואה מה משותף לכל הכסאות היא קטגוריה מחשבתית שנובעת מההכרה האנושית ולא מקליטת החושים את המציאות.  זו הצורה. צורה כידוע פירושה גם הגדרה וגם שם.
אם הצורה היא רק התואר, ולכל גוף פרטי יש תואר אחר, ואין מושג מחשבתי מכליל, אז אין מילים ואין מושגים ואין בכלל יכולת לחשוב ולהכיר שום דבר. צורה שמכלילה את כל הכיסאות למושג אחד, בהכרח לא יכולה להיות התואר. כי אם תחלק נניח ל 3 סוגי כסאות ,מרובע עגול משולש. הרי בתוך כל סוג יש גם חלוקה, עם משענת או בלי, וכן הלאה עד רמת הכסא הפרטי האחד ששונה בתואר שלו במשהו מכל כסא אחר. כי אין הבדל עקרוני אם השוני בתואר גדול או קטן.
המושג המכליל חייב להתעלם מכל דבר שהוא מיוחד לכסא פרטי מסויים, וזה כל דבר חושי וזה גם התואר. מה שמשותף לכסאות לא יכול להיות דבר חושי, רק דבר שכלי עיוני. כמו הפונקציה שלהם למשל. ואכן ההגדרה של כסא נובעת מהתכלית שלו. התכלית היא בשביל לשבת, והצורה היא צורה כזו שמתאימה לישיבה. זו הכללה של כל השינויים החושיים שבין כל הכסאות, ולכן מזה אפש רלהוצאי מושג, מילה, שמאפשר מחשבה.
.
.
בהסבר השני, שבמטאפיזיקה ספר מ', הוא מעמיק בזה יותר. עד כאן אמרנו שהחוש רואה גופים, ומצד החוש כל גוף הוא פרטי ואין משותף בינו לאחרים. כאן אריסטו מוסיף את תורת הרקליטוס, שאמר שאי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים. כלומר מצד החוש, לא רק שכל כסא הוא עצם פרטי, אלא הכסא של עכשיו הוא עצם אחר מהכסא של שנייה אחר כך. כי רשימת המאפיינים החושיים של הכסא משתנה כל הזמן. אם נשארים רק עם החוש, אז עצם הוא רשימת המאפיינים החושיים שלו ותו לא. אין הבדל עקרוני אם יש הבדל עצום ברשימה הזו או הבדל קטן מאוד, בכל מקרה זה יהיה עצם אחר. כי מצד החוש אין מה שמאחד בין רשימות שונות של מאפיינים.
ועוד יותר, מצד החושים אנחנו קולטים רק flux. שטף של כתמים צבעוניים שנמצאים כל הזמן בתנועה, והשטף הזה הוא כאוטי, שום דבר לא מארגן אותו, שום דבר לא מלכד את זה לגופים או עצמים. למשל אתה רואה כלב הולך ביער. אולי קצה הזנב של הכלב ביחד עם קצה ענף וקצת אדמה זה גוף אחד, והאוזן עם פרפר שעמד עליה ושני עלים זה ביחד גוף שני וכן הלאה. החוש לא יודע בעצמו לארגן את הרגליים והזנב והראש של הכלב לעצם מלוכד אחד.
לכן בהכרח יש צורות, והצורה היא מלכדת את רצף הכתמים הנע ללא הרף, המרק של רשמי חושים, לעצמים שמאורגנים באופן מלוכד. ורק אז אפשר בכלל לראות משהו, והתחיל להיות עם הכרה ומחשבה.
.
יש עוד הרבה מאוד מקורות באריסטו על זה, זה יסוד מאוד גדול ותשתיתי בכל המחשבה. לפעמים דברים מאוד פשוטים קשה להוכיח אותם כי אף אחד לא העלה אותם לדיון.
הצורה של מיטה נבראה ע"י הבורא ביחד עם צורות השמש והעצים והבהמות וכו'. הנגר בא אליו מישהו ואומר: לא נוח לי לישון עם הרצפה, תמצא לי פתרון. הנגר יושב ו"חושב". אין לו רעיון. הוא מתרכז, מפנה דעתו, מתכוון, מצפה. מרגיש קטן ועניו ונזקק. סוג של תפילה. פתאום נדלקת לו מנורה במוח, נופל אסימון, קופץ לו למוח צורה של מיטה. הוא קופץ מהאמבטיה ורץ ברחוב ערום וצועק מצאתי! ואז הוא עושה מיטה. הוא משכיל את הצורה שקיימת בעולם האידיאות ומיישם אותה בחומר. את הסוס הקב"ה בעצמו מיישם בחומר באמצעות הטבע.
כך כתב אפלטון בסוף פוליטיאה:

אפלטון כותב בפירוש גמור שיש צורת מיטה אחת לכל המיטות. זה מכריח שגם מיטה עגולה וגם מרובעת וגם משולשת לכולן צורה אחת. אפלטון הוא היסוד, אם מישהו היה חולק עליו בדבר כל כך יסודי הוא היה עושה על זה דיון ומוכיח שאפלטון לא צדק.
.
.
.
לגבי קריאת לשונו של מילות ההגיון (רמבמ"ן הוא משה מנדלסון):

ניקח כהנחה פשוטה שהצורה היא לא התואר כשלעצמו אלא המהות שעיון השכל משיג, ההגדרה, המושג, דהיינו דבר שמיועד לישיבה, לא חשוב אם עגול או מרובע.
הנה בטבע המהות של אדם הוא כח המדבר. אם נגר היה צריך לעשות אדם, איך הוא יעשה בו כח המדבר? לאדם יש שליטה רק על התואר החיצוני ואל על מהות פנימית. כאן יש הבדל בין מלאכה לטבע.
הרמב"ם כותב כאן את הגמרא בברכות י א:" בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו"
הבורא הוא נגר כזה, שהוא יכול לקחת גוף בשר כתואר אדם, ולנגר בתוכו כח מדבר ובזה ליצור גוף טבעי עם מהות והגדרה.
למשל הבורא ברא אדם ועשה לו תואר חיצוני של תבנית עיניים. העיניים ריקות ממבט. הבורא פשוט מכניס מבט לתוך העיניים, הוא יכול לצייר מבט באופן ישיר. צייר בשר ודם מצייר עיניים, רק תואר חיצוני, והן ריקות ממבט. איך הוא יכניס להן מבט? הוא לא יכול פשוט ליצור מבט כמו הבורא. אלא הוא משתמש בשליטה שלו על התואר החיצוני, מורח קווים, ומזה נעשה מבט עמוק ומלא רגש רוחני ומהות פנימית.
.
.
לשון המילות ההגיון:
"כי כל אמן אמנם יצייר הצורה אשר יציירהו בחומר-מה, יהיה עץ או ברזל או נחושת או שעוה או זכוכית, בעבור כוונה יכוון אותה בכלי ההוא"
יש כאן קושיא, הרי מצד שהתכלית היא סיבה, התכלית גרמה להכל. בגלל התכלית שיהיה לו על מה לשבת הוא למד נגרות והפך את עצמו לנגר, והוא החליט לקום הבוקר ולפעול כסא, והפך לסיבה פועלת. והוא חיפש עץ והביא אותו, ועשה אותו חומר לכסא. וגם צייר בעץ צורת כסא. התכלית היא סיבה לכל זה ועוד.
לכן אי אפשר לקרוא כאן שהתכלית היא סיבה לעובדה שהוא צייר צורה, כי למה הוא מתייחס רק לצורה ולא לפעולה ועוד. אלא המילים כאן ("בעבור כוונה יכוון אותה בכלי ההוא") הן לא ביאור של הסיבה התכליתית, אלא הקריאה היא שהוא בא להסביר על הצורה, לא על התכלית. והוא אומר שאכן הצורה היא רק העיצוב של התואר החיצוני ולא יותר, כי לאדם אין שליטה אלא רק על זה. אבל הוא אומר "בעבור כוונה" שתבין שהריבוע שאנו מדברים בו הוא לא רק ריבוע, אלא באמת הוא צורה שמיועדת לאפשר ישיבה.  העיצוב של התואר נעשה כדי שיהיה אפשר לשבת. וזה גרם שהצורה היא כבר לא מרובע סתמי, אלא הצורה היא "דבר שאפשר לשבת עליו" ובמקרה היא יושמה על החומר על ידי ציור מרובע. והיה אפשר ליישם אותה בחומר על ידי ציור משולש או עיגול. ורק על ידי שליטה על התואר כי לאדם אין שליטה על משהו אחר.
וזה לשון הרמבמ"ן:
"ובתמונה הוא יהיה הדבר המלאכות מה שהוא."
"יהיה הדבר מה שהוא" פירושו שתהיה לו הגדרה, מושג כללי שכלי, שהוא בעל צורה שהיא שכלית ולא חושית בלבד: "משהו שמיועד לישיבה". צורה כזו שהיא מהות שכלית מהותית היא כמו כח המדבר באדם, או טבע הסוסיות שבסוס, וזה לא קשור לתואר כלל. והחידוש כאן שהאדם משתמש בתואר כדי לעשות את זה, תרגום לשון הרמבמ"ן: ובתמונה, דהיינו התואר, נהיית הצורה לצורה מהותית עצמית.
וכן מכל המשך לשונו אם מדייקים בה היטב רואים שלזה כוונתו.
.
.
הראו לי מאמר שכותב שלא כמו שכתבתי, מאת הפרופסורית חנה כשר, ולענ"ד מה שנכתב שם לא מכוון לאמת. קישור למאמר כאן.
.
.
במטארולוגיה ספר 4 פרק 12, עמ' 389ב, אריסטו מבאר עניין זה בפירוש:
"What a thing is always determined by its function: a thing really is itself when it can perform its function; an eye, for instance, when it can see. When a thing cannot do so it is that thing only in name, like a dead eye or one made of stone, just as a wooden saw is no more a saw than one in a picture."
ועיין עוד שם בפנים להבין תוכן דבריו, והוא קטע יסודי וחשוב.
.
.
ועיין גם ב"על הנפש" ספר ב' סוף פרק א', מה שדן שם על "גרזן" axe, שמבואר גם כן שצורת הגרזן היא תפקידו ויכולת פעולתו. כלומר הגדרת צורה גם בגוף מלאכותי כמו גרזן היא צורה שמאפשרת לו להגיע לתכליתו, שהיא פעולתו ככלי – לחתוך. (מתבאר שם מדבריו שאם הגרזן היה גוף טבעי זו היתה הנפש שלו, וכיוון שהוא מלאכותי זו רק הצורה שלו. יעויין שם היטב).
.
.
ועיין גם בפוליטיאה של אפלטון ספר א' עמ' 353 (197 במהד' ליבס), לגבי מזמרה.

תגובה אחת בנושא “4 בדברי מילות ההגיון שער ט' על הצורה של דברים מלאכותיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.