19 ביאור על הקטגוריות של אריסטו. פרק ו' (הכמות)

עיין בתחילת רשימה 17 לגבי דרך הביאור וביבליוגרפיה.

.

CHAPTER 6

Of quantities some are discrete, others continuous; and some are composed of parts which have position in relation to one another, others are not composed of parts which have position.

Discrete are number and language; continuous are lines, surfaces, bodies, and also, besides these, time and place.

For the parts of a number have no common boundary at which they join together. For example, if five is a part of ten the two fives do not join together at any common boundary but are separate; nor do the three and the seven join together at any common boundary. Nor could you ever in the case of a number find a common boundary of its parts, but they are always separate. Hence number is one of the discrete quantities.

Similarly, language also is one of the discrete quantities (that language is a quantity is evident, since it is measured by long and short syllables; I mean here language that is spoken). For its parts do not join together at any common boundary. For there is no common boundary at which the syllables join together, but each is separate in itself.

A line, on the other hand, is a continuous quantity. For it is possible to find a common boundary at which its parts join together, a point. And for a surface, a line; for the parts of a plane join together at some common boundary.

Similarly in the case of a body one could find a common boundary – a line or a surface – at which the parts of the body join together.

.

Time also and place are of this kind. For present time joins on to both past time and future time.

Place, again, is one of the continuous quantities. For the parts of a body occupy some place, and they join together at a common boundary. So the parts of the place occupied by the various parts of the body, themselves join together at the same boundary at which the parts of the body do. Thus place also is a continuous quantity, since its parts join together at one common boundary.

Further, some quantities are composed of parts which have position in relation to one another, others are not composed of parts which have position.

For example, the parts of a line have position in relation to one another; each of them is situated somewhere, and you could distinguish them and say where each is situated in the plane and which one of the other parts it joins on to.

Similarly, the parts of a plane have some position; here again one could say where each is situated and which join on to one another.

So, too, with the parts of a solid and the parts of a place.

With a number, on the other hand, one could not observe that the parts have some position in relation to one another or are situated somewhere, nor see which of the parts join on to one another.

Nor with the parts of a time either; for none of the parts of a time endures, and how could what is not enduring have any position? Rather might you say that they have a certain order in that one part of a time is before and another after. Similarly with a number also, in that one is counted before two and two before three; in this way they may have a certain order, but you would certainly not find position.

And language similarly. For none of its parts endures, once it has been uttered it can no longer be recaptured; and so its parts cannot have position, seeing that none of them endures.

Some quantities then are composed of parts which have position, others are not composed of parts which have position..

.

Only these we have mentioned are called quantities strictly, all the others derivatively; for it is to these we look when we call the others quantities.

For example, we speak of a large amount of white because the surface is large, and an action or a change is called long because the time is long. For it is not in its own right that each of these others is called a quantity. For example, if one is to say how long an action is, one will determine this by the time, saying that it is a-year-long or something of that sort; and in saying how much white one will determine it by the surface – whatever the size of the surface one will say that the white too is that size. Thus only those we mentioned are called quantities strictly and in their own right, while nothing else is so in its own right but, if at all, derivatively.

.

.

Next, a quantity has no contrary. In the case of definite quantities it is obvious that there is no contrary; there is, for example, no contrary to four-foot or five-foot or to a surface or anything like that.

But might someone say that many is contrary to few or large to small? None of these, however, is a quantity; they are relatives. For nothing is called large or small just in itself, but by reference to something else. For example, a mountain is called small yet a grain of millet large – because one is larger than other things of its kind while the other is smaller than other things of its kind. Thus the reference is to something else, since if a thing were called small or large in itself the mountain would never be called small yet the grain of millet large.

Again, we say that there are many people in the village but few in Athens – though there are many times more here than there; and that there are many in the house but few in the theatre – though there are many more here than there.

Further, 'four-foot', 'five-foot', and the like all signify a quantity, but 'large' or 'small' does not signify a quantity but rather a relative, since the large and the small are looked at in relation to something else. So it is clear that these are relatives.

.

Moreover, whether one counts them as quantities or does not, they have no contrary. For how could there be any contrary to what cannot be grasped just in itself but only by reference to something else?

Further, if large and small are to be contraries it will turn out that the same thing admits contraries at the same time, and that things are their own contraries. For the same thing turns out to be at the same time both large and small – since in relation to this thing it is small but in relation to another this same thing is large; so the same thing turns out to be both large and small at the same time and thus to admit contraries at the same time. But nothing seems to admit contraries at the same time.

In the case of a substance, for example, while it seems to be able to receive contraries, yet it is certainly not at the same time ill and well nor is it at the same time pale and dark; nor does anything else admit contraries at the same time.

It turns out also that things are their own contraries. For if large is contrary to small, and the same thing is at the same time large and small, a thing would be its own contrary. But it is impossible for a thing to be its own contrary. Large, therefore, is not contrary to small, nor many to few. So that even if someone says that these belong not to relatives but to quantity, it will still have no contrary.

.

But it is most of all with regard to place that there seems to be contrariety of a quantity. For people regard up as contrary to down – meaning by 'down' the region towards the centre – because the centre is at the greatest distance from the limits of the world. And they probably derive from these their definition of the other contraries also; for they define as contraries those things in the same genus which are most distant from one another.

A quantity does not seem to admit of a more and a less. Four-foot for example: one thing is not more four-foot than another. or take number: we do not speak of a three as more three than a five, nor of one three as more three than another three.

Nor yet is one time called more a time than another.

Nor is there a single one, among those we listed, as to which a more and a less is spoken of. Hence a quantity does not admit of a more and a less

Most distinctive of a quantity is its being called both equal and unequal. For each of the quantities we spoke of is called both equal and unequal. For example, a body is called both equal and unequal, and a number is called both equal and unequal, and so is a time; so also with the others we spoke of, each is called both equal and unequal. But anything else – whatever is not a quantity – is certainly not, it would seem, called equal and unequal. For example, a condition is certainly not called equal and unequal, but, rather, similar; and white is certainly not equal and unequal, but similar. Thus most distinctive of a quantity would be its being called both equal and unequal. 

אמוניוס על הפסקה האחרונה:

2017-08-10 13_32_06-Ammonius-On-Aristotle-s-Categories-Trans-Cohen-and-Matthews-ACA-1991.pdf - Foxit

.

.

.

ביאור כללי על הפרק:

ראוי להביא כאן דברי אריסטו במטאפיזיקה דלתא פרק 13 [עמ' 1020a] שעוסקים באותו עניין:

""Quantity" means that which is divisible into constituent parts, each or every one of which is by nature some one individual thing. Thus plurality, if it is numerically calculable, is a kind of quantity; and so is magnitude, if it is measurable.

"Plurality" means that which is potentially divisible into non-continuous parts; and "magnitude" that which is potentially divisible into continuous parts.

Of kinds of magnitude, that which is continuous in one direction is length; in two directions, breadth; in three, depth. And of these, plurality, when limited, is a number; length, a line; breadth, a plane; depth, a body. Again, some things are essentially quantitative, but others only accidentally; e.g. the line is essentially, but "cultured" accidentally quantitative.

And of the former class some are quantitative in virtue of their substance, e.g. the fine (because the definition which describes it is quantitative in some form); and others are attributes and conditions of a substance of this kind— e.g., "much" and "little," "long" and "short," "broad" and "narrow," "deep" and "shallow," "heavy" and "light," etc.

Moreover, "great" and "small," and "greater" and "smaller," whether used absolutely or relatively to one another, are essential attributes of quantity; by an extension of meaning, however, these terms are also applied to other things.

Of things called quantitative in an accidental sense, one kind is so called in the sense in which we said above that "cultured" or "white" is quantitative—because the subject to which they belong is quantitative; and others in the sense that motion and time are so called—for these too are said in a sense to be quantitative and continuous, since the subjects of which they are attributes are divisible. I mean, not the thing moved, but that through or along which the motion has taken place; for it is because the latter is quantitative that the motion is quantitative, and because the motion is quantitative that the time is also.

[מה שכתב כאן בסוף הקטע שהזמן הוא בקטגורית מספר, עיין פיזיקה ספר ד' פרק 11 שהאריך בזה.]"

 

לגבי כלל העניין עיין עוד בספר מטאפיזיקה 13 ו 14, החל מדף 1076a.

ועיין עוד דיון חשוב בזה במטאפיזיקה י"ג החל מדף 1080a ואילך.

 

.

.

אבן רושד:

2017-08-04 15_20_05-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_20_27-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_21_03-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_21_37-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_22_05-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_22_32-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader2017-08-04 15_23_06-אבן רשד על ההקדמה וספר המאמרות פינס.pdf - Foxit Reader

.

.

מה פירוש להיות קיים לפני שיש לנו את המושג של מספר?

אם דבר כלשהו נמצא, ואינו שניים או יותר, אנו מוכרחים לצייר לעצמנו במחשבה לכל הפחות שהוא אחד. אין לנו אפשרות לתפוש שהוא אינו שייך לקטגוריה של מספר כלל ועיקר. שהוא לא אפס ולא אחד ולא אינסוף ולא שום מספר אחר, ובכל זאת הוא קיים.

אם נחשוב על דבר רוחני, מושג מופשט, אולי נצליח בקושי רב, לכל הפחות חלקית, לצייר שאינו שייך כלל לקטגוריות של מקום וזמן ובכל זאת הוא קיים. אבל עדיין נחשוב שהוא אחד ולא נוכל לצייר שהוא לא בקטגוריה של מספר כלל.

מורה נבוכים פרק נ"ז:

"וממה שצריך שיודע עוד כי האחדות והריבוי – מקרים קרו לנמצא באשר הוא רב או אחד – כבר התבאר זה בספר הנקרא מה שאחר הטבע. וכמו שהמנין אינו עצם המנויים כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד כי אלו כולם – מקרים מסוג הכמות המתפרק ישיגו הנמצאות המזומנות לקבל כיוצא באלו המקרים. אמנם המחויב המציאות הפשוט באמת אשר לא תשיגהו הרכבה כלל – כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הריבוי כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות – רצוני לומר כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו אבל הוא אחד – לא באחדות:
ולא יבחנו אלו הענינים הדקים שכמעט יבצרו מן השכל במילות הנהוגות אשר הם הסיבה הגדולה בהטעאה כי יצר בנו הדיבור מאוד מאוד בכל לשון עד שלא נצייר הענין ההוא אלא בהקל בדיבור. וכאשר השתדלנו להורות על היות האלוה לא הרבה לא יוכל האומר לאמר אלא 'אחד' – ואף על פי שהאחד וההרבה ממבדילי הכמות. ולזה נבין הענין ונורה השכל לאמיתת הדבר באמרנו אחד – לא באחדות:

כמו שנאמר קדמון – להורות על שהוא בלתי מחודש ובאמרנו "קדמון" – מן ההקל מה שהוא מבואר נגלה; כי הקדמון אמנם יאמר למי שישיגהו הזמן אשר הוא מקרה לתנועה הנמשכת אחר הגוף; והוא גם כן משער המצטרף כי אמרך 'הקדמון' במקרה הזמן – כאמרך 'הארוך והקצר' במקרה הקו; וכל מי שלא ישיגהו מקרה הזמן לא יאמר עליו באמת לא 'קדמון' ולא 'חדש' – כמו שלא יאמר במתיקות לא 'מעותת' ולא 'ישרה' ולא יאמר בקול לא 'מליח' ולא 'תפל':
ואלו הדברים – אין העלם בהם למי שהרגיל בהבנת הענינים כפי אמיתתם ובחנם בהשגת השכל להם והשפטתו אותם לא בכללות אשר יורו עליו המילות. וכל מה שתמצאהו בספרים שיתארו האלוה ית' ב'ראשון' ו'אחרון' הוא כתארו ית' בעין ובאוזן. והכונה בזה שהוא ית' לא ישיגהו שינוי ולא יתחדש לו ענין בשום פנים – לא שהוא ית' נופל תחת הזמן שיהיה קצת הקש בינו ובין זולתו ממה שבזמן ויהיה 'ראשון' ו'אחרון'. ואמנם אלו המילות כולם – 'כלשון בני אדם':
כן אמרנו 'אחד' – ענינו שהוא – אין דמיון לו לא שענין האחדות דבק לעצמו."

.

ושם פרק נח:

"ואחר כן השגנו כי זה הנמצא אין אחר כמוהו – ואמרנו 'הוא אחד' הענין – הרחקת הריבוי."

.

ספירת החכמה, היא הספירה השנייה, נקראת 'יש מאין' לפי הפסוק "והחכמה מאין תימצא". בלי ההשגה של מספר אי אפשר להשיג את המובן של להיות נמצא, של 'יש'. אמנם אי אפשר להתחיל מ'יש' כי מניין הוא בא, מה סיבתו. הסיבה הראשונה אינה יכולה להיות 'יש' כי אז גם היא תצטרך סיבה, אינה יכולה להיות 'יש' כי נמצא צריך שיהיה לו ממציא. לכן היא נתפשת רק כאין. אפשר לומר עליה רק מה היא לא, רק תארים שליליים, ואי אפשר לומר ולחשוב שום דבר חיובי.

.

.

באמוניוס כאן כתב:

2017-08-04 21_02_51-Ammonius-On-Aristotle-s-Categories-Trans-Cohen-and-Matthews-ACA-1991.pdf - Foxit

 

אובייקט תלת מימדי שהוא בקטגוריה של מספר ועדיין לא חקרנו אותו מבחינת קטגוריית איכות או יחס, אין לו שום איכות, שום מאפיין, נטול לגמרי באופן קטגורי מכל צבע משקל קשה רך או כל מאפיין אחר, עדיין אינו בגדר גוף חומרי קיים אלא אידיאה מופשטת.

האידיאה היא להיות קיים כגוף תלת מימדי. זו כמעט נקודת ההתחלה של אפשרות התפישה במושג 'יש' או 'קיים'. זה המספר הרציף שמדבר עליו אריסטו, שהמספרים שלו נוגעים ממש זה בזה.

הדרגה העליונה, היותר מופשטת, ששם ההשגה במושג 'יש' רק משיגה-ולא-משיגה, היא המספר הנפרד, שאינו מחובר למספר העוקב במגע רציף.

אם עדיין לא הגענו להשגה של תלת מימדיות, איך נוכל להשיג את המציאות של מספרים אחת שתיים שלוש ארבע וכו'. מה הם סופרים? איננו יכולים לחשוב על המספר שלוש בלי לחשוב על שלוש מה? לחשוב על שלוש בלי לחשוב על שלושה עצמים כלשהם אין זה נתפש במחשבה.

(אני מתכוון לדברי הרמב"ם במורה חלק א' פרק נ' שלא די להבין את המילים ולומר אותן אלא הבנה היא לצייר בנפש:

"דע, אתה המעיין במאמרי זה, כי ההאמנה אינה העניין הנאמר בפה, אבל העניין המצוייר בנפש, כשיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר. ואם יספיק לך מן הדעות האמיתיות או הנחשבות אמיתתם אצלך כשתספרם במאמר מבלתי שתציירם ותאמין בהם, כל שכן שתבקש מהם האמת, הוא קל מאד, כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא יציירו להם עניין בשום פנים. אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה, מדרגת העיון, ושיתאמת לך כו'")

.

סדר ההתגשמות מתחיל במספרים המתחלקים, אחר כך בדבוקים, ואחר כך באלה שיש יחס למיקום חלקיהם, ואחר כך לאלה שהם מספרים במובן מושאל, כמו שאומרים כמות גדולה של לבן כשבאמת הכוונה לשטח הלבן ולא ללבן עצמו. כ המציאות שמתחילה במספר מתפשטת לכל הנמצאים.

.

מה שאריסטו כאן אומר שנקדת ההווה של הזמן ושהברה המבוטאת בפה הם מספר, לכאורה אין לזה מובן, ורק כמהלך של סדר ההתגשמות זה יכול להיות מובן.

.

אי אפשר להבין את המספרים בלי שיהיה לנו לפני כן מושג של גדול וקטן. מה החילוק בין שתיים לשלוש לארבע אם לא ששלוש גדול משתיים וקטן מארבע.

אמנם אם יש את המושג גדול וקטן לפני המושג של מספרים חלוקים, הוא בהכרח מושג עצמי ולא רק יחס בין דברים.

.

אריסטו כאן מאריך מאוד בעניין ש'גדול' ו'קטן' הם יחסים ואין להם משמעות ככמות מוחלטת ולכן אינם בקטגוריה של מספר. וזה לא מובן כלל, כי זה פשוט וידוע לכל ולמה זה חשוב כל כך להאריך להוציא מטעות שאין לה שום בסיס וכל תלמיד מתחיל יודע לא לטעות בה.

אמנם אחרי שראינו שאי אפשר להבין מספר בלי להבין מקודם שיש גדול וקטן, מוכרח שיש גדול וקטן כמושגים עצמאיים ולא רק כיחסים, וכלפי זה מאריך אריסטו בדבריו.

.

.

For according to some [Ross: Plato; cf. Aristot. Met. 13.7.5.], numbers are generated from the" unequal dyad of the Great and Small"

.

כמו ברוב דבריו, אריסטו מתייחס לדעת אפלטון, ומנסה לבנות על ההסתכלות השמיימית מבנה של הסתכלות ארצית, שהכרחי לנו כדי לאפשר מחשבה וחיים בעולם הארצי. שתהיה נקודת מוצא ממנה יהיה אפשר לעלות בהדרגה לעולם השמיימי.

ההנחות הראשונות במובן העמוק מוכרחות להיות אפלטוניות ובלי ההסתלכות האפלטונית לא יעמוד המבנה של אריסטו, לכן הוא לא מבטל את דעת אפלטון אלא בונה מבנה דעת המסתיר את אפלטון ויוצר סביבו שכבה חיצונית שמצד אחד מסתירה אותו ומצד שני מושתת עליו. הוא לא מבטל את אפלטון אלא גונז אותו להיות סוד. לכן הוא נזהר מאוד במקומות ההשקה בין תורתו לתורת אפלטון ומאריך מאוד לבנות את ההסתכלות שלו כדי שתעמוד בלי ביטול גמור של תורת אלפטון.

.

האריכות העצומה ביחס לדרכו בה הוא מתווכח עם האפשרות שהרבה ומעט או גדול וקטן הם כמויות מוחלטות מראה את הכבוד שיש לו לצד הזה. הוא גם נוקט בביטויים מרככים ולא החלטיים. למשל:

"But nothing seems to admit contraries at the same time."

"since if a thing were called small or large in itself the mountain would never be called small…"

 

.

.

על האל נאמר "האל הגדול הגיבור והנורא."

'הגדול' הכוונה שהוא מתפשט בלי גבול וממלא הכל.

'הגיבור' הוא כמו "איזהו הגיבור הכובש את יצרו", עניינו הוא התאפקות, הוא עוצר את עצמו מלהתפשט כדי לאפשר מקום למציאות הנבראים.

'הנורא' הכוונה שהוא נראה (וכשרואים אותו יראים מפניו), שהמהלך הסתיים ב'יש' הניתן לתפישה.

גדול כמושג בפני עצמו ולא כיחס הוא להיות קיים. גיבור הוא קטן, והכוונה היא לא להיות קיים.

זו גם כוונת התורה של אפלטון שנמסרה בעל פה ומובאת במטאפיסיקה ספרים 1 (פרק 6), 13, 14 (סמוך להתחלה) האומרת שתשתית המציאות היא מהעקרונות של ה'אחד' והשתיים' (השתיים נקרא גם השתיים-הבלתי-מוגדר לומר שאינו מספר אלא עקרון יסודי). והשתיים נקרא גם 'גדול וקטן', והיינו גדול וקטן כמושגים מוחלטים.

.

.

הארכתי לעיל ובעוד הרבה מקומות (ביניהם בספר 'אדם חי') על הסתירה בין אחד לשתיים. 'אחד' הכוונה שהאל קיים לבדו ואין עוד מלבדו כלל, כי כל קיום של נברא הוא יציאה מאחדותו השלמה. לפי 'אחד' אין נבראים כלל ויש רק אל.

'שתיים' פירושו שיש מציאות (לפחות במובן מה) לנבראים.

אין שום פשרה בין שתי האמיתות האלה. כל אחת מהן מוחלטת וגמורה עד תום בלי שום סייג ותנאי ובחינה שבו אינה מוחלטת.

לכן אריסטו כותב רק שנראה שעצם אינו יכול להיות בסתירה. בעומק הוא יודע שהכל עומד בסתירה שאין לה יישוב ולא אפשרות יישוב לעולם.

לחיות עם הסתירה בלי לפתור אותה זה בחינת 'שלוש'. הנורא. אנו חיים בקיום של ראיית האל ואנו רואים אל שאינו מותיר מקום לנבראים ואחדותו מוחלטת וחיים ורואים עם הסתירה הזו. מכילים אותה ולא מיישבים אותה. ועצם היכולת להכיל אותה זה כבר יישוב. וזה מעמיד את הקיום של הנבראים כקיים-ולא-קיים.

זה מה שכתב:

For according to some [Ross: Plato; cf. Aristot. Met. 13.7.5.], numbers are generated from the" unequal dyad of the Great and Small"

המספרים נוצרים מהזוג של גדול וקטן. מהסתירה. קטן אינו רק העדר גדול, אלא הוא מידה בפני עצמה.

 

.

.

תהילים ס"ב: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים."

ירמיהו כ"ג: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע."

מהסתירה בין האחד לשתיים, בין האין ליש, בין הגדול לקטן, מתפוצצים גיצים, נעשה הריבוי.

בשתיים יש בחינת העדר. בעצמות האל יש רק 'יש' בפועל גמור. ואז הכל אחד גמור ואין שום מקום לריבוי ופרטים וחלקים. בשתיים נברא ההעדר, הארכתי בזה בהקדמה חמישית על הביאור למורה נבוכים. ההעדר מצייר ביש כמו חקיקה, הוא מגלף ומחסיר ועל ידי זה מצייר צורות. העדר מועט מצייר קו קטן, העדר רב יותר מצייר קו יותר ארוך וכן הלאה.

מזה נעשים המספרים, זה גדול מזה.

.

.

אריסטו מתחיל את הפרק מסדר השתלשלות מציאות אפלטוני.

אחר כך הוא מסתיר את בחינת הגדול והקטן ואת הסתירה, ורוצה להתחיל מהמספרים כמו שהם, הוא מזכיר את הנבדלים ועוסק יותר בדבוקים שהם כבר אחרי האידיאה של תלת מימדיות כמו שכתב אמוניוס.

ואז הוא מתאמץ מאוד לצמצם את בחינת הגדול וקטן, רב ומועט, כיחסים בלבד. זו בחינה נוספת של גדול וקטן שבאה אחרי היות המספרים.

.

.

אריסטו כותב שהמיוחד במספרים הוא שיש בהם שווה ואינו שווה. זהו משום שהמספר הוא 'יש' ערום לגמרי. אין שום אפשרות לומר מה יש, כיוון שעדיין אין לו שום מאפיין. כדי שיהיה 'יש' מוכרח להיות גבול, צמצום. הגבלה כלשהי שאומרת עד כאן ולא יותר. המספר הוא רק הבחינה הזו של היש. עדיין אין שום דבר מוגבל מלבד זה שנוכל לומר יש לו תכונה כזו ולא כזו.

יש גמור בהכרח אינו שווה ליש אחר. הוא יכול להיות דומה לגמרי מכל בחינה ועדיין לא ישווה לו כיוון שהוא אינו הוא. מספר יכול להיות שווה למספר אחר רק משום שאינו יש גמור אלא רק הבחינה הראשונית של "יש". במספר יש את רגע ההתחלה הראשונה של בקיעת היש מתוך האין ולא שום המשך של הרגע הזה. לכן כיוון שזה יש ריק לגמרי מכל הגדרה הוא יכול להיות שווה ליש אחר.

בחכמת הקבלה נאמר שספירת בינה תמיד מאוחדת עם ספירת חכמה. לכן כשחושבים על מספר תמיד בהכרח בא ביחד עם זה מספר של משהו ולא מספר סתם. אבל מספר של משהו כבר לא יכול להיות שווה. שני תפוחים ועוד שלושה תפוחים אינם שווים לחמישה תפוחים, כיוון שאינם אותם תפוחים, לכל תפוח טעם וצבע משלו. רק שלושה בלבד ועוד שניים בלבד שווים חמישה בלבד.

.

.

במטאפיסיקה ספר 1 פרק 6 עמ' 987a כתב בדעת אפלטון שהמספר הוא גדר ביניים בין העצם לשאר הקטגוריות, וזו גם כוונתו כאן כמשנ"ת:

"Further, besides sensible things and Forms he [Plato] says there are the objects of mathematics, which occupy an intermediate position, differing from sensible things in being eternal and unchangeable, from Forms in that there are many alike, while the Form itself is in each case unique."

.

.

עיין בספר מטאפיסיקה 13 מתחילתו [החל מעמ' 1076a], דיון חשוב וארוך בעניין האם יש למספר קיום כעצם, ומה יחסו לאידאות.

 

בעניין היחס כראשית של המציאות, והוא אותה בחינה של המספר, השתיים הבלתי מוגדר שממנו הריבוי והמספר והיחס, עיין ברשימה לעיל

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.