44 הערות על "על השמיים" מאת אריסטו – ספר ב

הטקסט נמצא כאן: התרגום של המהדורה שבעריכת W.D.Ross. אצלו הספר נקרא De Caelo

יש ברשת גם אפשרות להוריד צילום של הספר המודפס של מהדורת רוס כאן (כל שאר הכרכים גם נמצאים שם).

התרגום של W. K. C. Guthrie נמצא כאן

.

פירוש אבן רושד ועליו פירוש הרלב"ג (במהדורה מדעית) נמצא כאן.

על השמים מאת אריסטו – ספר ב'

פרק ב

ימין ושמאל ביקום

אריסטו מביא מהפיתגוראים שיש ביקום ימין ושמאל והוא מקבל דעה זו בלי עוררין. צריך להבין למה יש לזה משמעות. היקום קיים כמו שהוא קיים ונע כמו שהוא נע ובזה לא יהיה הבדל אם אומרים שיש לו ימין ושמאל או שאין לו. מבחינה אובייקטיבית קיימים רק שלושת המימדים. מה שבוחרים באופן שרירותי כיוון שמגדירים אותו כ"קדימה" ומזה גוזרים אחורה וימין ושמאל, זו רק שאלה של הגדרות מילוליות האם אנו יכולים להשתמש במילים האלה לגבי היקום, ולא מובן מה החשיבות של המסורת הפיתגוראית ולמה אריסטו עוסק בזה באריכות.

במדע המודרני דיון כזה יהיה זר לגמרי לפיזיקה.

לכאורה נראה שהשאלה היא שאפשר לבחור כיוון כלשהו ולקרוא לו קדימה, תהא הבחירה שרירותית או מכח סיבה כלשהי, ומזה כבר נגזר בהכרח אחורה (180 מעלות ביחס ל"קדימה"), ימין (90 מעלות ביחס לקדימה) ושמאל (270 מעלות ביחס לקדימה). כלומר יש משמעות רק להגדרה היכן ה"קדימה", וכל שאר הכיוונים נגזרים מזה בהכרח.

 

אמנם אריסטו מוצא משמעות בכל הכיוונים ואומר שכל אחד מהם יכול להיקרא עקרון (principle), (וצריך הסבר מה משמעות האמירה שהם יכולים להיקרא עקרונות). הוא אומר שהעקרונות האלה לקוחים מעולם החי, כי אצל צמחים יש רק למעלה ולמטה אבל לא קדימה אחורה או ימין ושמאל.

יש כאן תמיהה. אריסטו אומר לקמן שהיקום הוא בעל חיים (וכמו שאומר אפלטון בטימיאוס). אבל צורתו כדור; אין לו חושים ולא רגלים וידים ולא תנועה, שהרי אין שום דבר אחר חוץ ממנו, אין מאומה מחוץ לו, ולכן אין לו שימוש בחושים וגפיים. בעלי חיים יש אצלם קדימה ואחורה כי יש להם חושים, וקדימה אומר אריסטו לקמן הוא הצד אליו פונים החושים. יש להם ימין ושמאל לפי מה שאריסטו אומר לקמן כי יש להם תנועה עצמית והיא מתחילה מימין. הכדור נע רק סביב צירו ולא ביחס לשום דבר אחר. ההבחנות של ימין ושמאל שייכות לבעלי חיים לא מעצם ההגדרה המהותית שלהם כבעלי חיים אלא רק משום שיש להם חושים וגפיים. בעל חיים שאין לו חושים וגפיים אין שום סיבה שיהיה שונה מצמח לעניין ימין ושמאל. ואם אין אצלו למעלה ולמטה כיוון שהוא כדורי ואין מחוץ לו, הוא גם לא יהיה כצמח לעניין זה.

אריסטו אומר שלפני החקירה על ימין ושמאל צריך להגדיר את כל הכיוונים (גם כאן יש קושיא, למה הפיתגוראים דיברו דווקא על ימין ושמאל בעולם, ולא על למעלה ולמטה או קדימה ואחורה). הוא מתחיל מכך שלמעלה הוא העקרון של אורך, ימין של רוחב, וקדימה של עומק.

דבר זה תמוה מאוד, מה מונע מאיתנו להגדיר שימין ושמאל הם האורך, קדימה אחורה הם הרוחב, ולמעלה למטה הם העומק. או כל אפשרות אחרת. לגוף יש שלושה מימדים, אין למימדים שמות בפני עצמם כי אין הבדל ביניהם. השמות הפרטיים שקוראים לכל מימד, אורך רוחב ועומק, הם רק לצרכי נוחות. בגיאומטריה נוהגים לכנות את המימדים ציר AB, וכן הלאה, ואז אין שום משמעות לשמות כמו אורך רוחב ועומק.  (שמות אלה הם רק בעברית המודרנית. בשפת חז"ל היו ביטויים כמו: "עושין הריבוע לריבוע עולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכונת כנגדה ואם היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאלו כולה רחבה ומותחין החוט עד שתהיה רוחב הקצר כרוחב הארוך" (ערוך השולחן אורח חיים סימן שצח). זה מוכיח שהשמות אורך רוחב ועומק אין להם משמעות מוכרחת מצד המציאות אלא הם רק שימושי לשון לשם נוחות ואפשר לכנות כל כיוון רוחב אורך או עומק)

.

בסוף הפרק הוא כותב:

" Here we may end our discussion of the distinctions of parts created by the three dimensions"

וקשה, הרי למעלה למטה, ימין שמאל, קדימה אחוrה, הם לא מעצם שלושת המימדים, אלא הם רק שימושי לשון נוחים לכנות אותם. במימדים עצמם יש סימטריה, אין הכרעה האם הפנים לכיוון מסויים ולפי זה יהיו הימין והשמאל (למשל הפנים לצפון ושם קדימה ודרום מאחור וימין הוא המזרח ושמאל הוא המערב), או שהפנים לכיוון ההפוך ואז ימין ושמאל יתהפכו (פנים לדרום והוא קדימה וצפון אחור, ואז ימין הוא מערב ושמאל הוא מזרח).

.

תמוה גם למה הוא אומר שלמעלה הוא האורך ולא אומר הקו של למעלה ולמטה, וכן ימינה הוא הרוחב ולא אומר הקו של ימין ושמאל. אולי זו לשון מקוצרת אבל מההמשך נראה שזה בדווקא.

.

אחר כך הוא אומר שאפשר גם לקשר את הכיוונים לתנועות השונות. תנועת הגדילה מתחילה מלמעלה, תנועה ממקום למקום מתחילה מימין (כאן נראה שהכוונה לימין היא בדווקא ולא דיבור מקוצר לציין את הציר ימין-שמאל), תנועה של חושים מקדימה (שקדימה הוא פשוט הכיוון אליו החושים מכוונים).

זה מאוד תמוה. תנועה של בעלי חיים יכולה להיות מכל כיוון לכל כיוון, איך יתכן לומר שהיא מתחילה דווקא מימין?

אולי הכוונה היא שלכל כיוון יש משהו שמגדיר אותו. למשל אם אין שום כיוון מוגדר, ובעל החיים מתחיל לנוע לכיוון כלשהו (למשל אסטרונאוט שנפל מחללית ונע במרחבי החלל), אחרי שהתרחק מנקודת התחלת התנועה, אם יסתכל ממקומו לכיוון אותה נקודת התחלת התנועה זה יהיה הכיוון שיהיה נקרא ימין. האסטרונאוט יסתכל על החללית שנפל ממנה והכיוון אליו הוא מסתכל ייקרא אצלו ימין. אבל אם אותו אסטרונאוט העיניים שלו מסתכלות לכיוון כלשהו זה הרי ייקרא קדימה. ואם יסתכל על החללית החללית תהיה גם מקדימה (שזה הכיוון אלי והחושים מכוונים וזה מגדיר את "קדימה") וגם מימין, והרי ימין בהגדרה הוא 90 מעלות יחסית לקדימה. אם הוא אסטרונאוט צעיר והחללית תהיה בכיוון שבו גופו צומח לגובה, היא תהיה גם כן מעליו. לא יתכן שהכיוונים לא תלויים זה בזה וכל אחד מהם יכול להיקבע עצמאית בלי שייכות לכיוון של האחרים.

אם למשל מה שהעיניים מסתכלות קדימה קובע שזהו קדימה, וממילא נקבע בהכרח שהימין הוא 90 מעלות ביחס לקדימה, ונניח שכיוון התחלת התנועה הוא מכיוון אחר והוא קובע את הימין וממילא 270 מעלות מאותו ימין יהיה הקדימה, תהיה סתירה בין הקביעה לפי כיוון החושים לבין הקביעה לפי התחלת התנועה, שכל אחד קובע "קדימה" בכיוון אחר, ואיך נכריע מה יגבר?

גם אי אפשר לומר שהתחלת התנועה של היקום כולו קובעת את הימין לכל בני היקום, שאם כן תמיד הימין יהיה לצד מזרח, והרי אם אני עומד כשפני למזרח ואחורי למערב בוודאי הימין שלי הוא בדרום ואין על זה חולק.

התנועות הטבעיות הן למעלה (אש ואויר) או למטה (עפר ומים). העפר מתחיל לנוע מלמעלה כלפי מטה והאש מלמטה כלפי מעלה. התנועה לימין או שמאל היא תנועה מאולצת על ידי כח חיצוני, והיא מקרית, והכח החיצוני יכול לדחוף מכל כיוון.

בהמשך (עמ' 285א שורה 19) הוא אומר שהאורך, שמתחיל מלמעלה, קודם בסדר ההתהוות לרוחב שמתחיל מימין. ודבר זה גם כן תמוה.

.

אין טעם להכביר עוד ועוד קושיות, ברור שדברי אריסטו כאן כפשוטם אין להם שחר כלל ובכללות אין שום מובן לאמירה שלו ולא רק בגלל הקושיות הפרטיות, ובלי ספק הוא מדבר כאן על עניין שאינו גלוי למבט השטחי.

אריסטו אומר שהוא מדבר על עקרונות של למעלה ימינה וקדימה. כלומר אין כאן דיבור על המציאות של הכיוונים האלה בעולם החומרי, אלא על העקרונות שהכיוונים בעולם החומרי הם השתקפויות שלהם. הצורות הטהורות של הכיוונים.

עיין לעיל רשימה 43 על ספר א' של "על השמים", מה שביארתי בעניין היסודות של ה'אחד' ה'שתים' וה'שלוש'.

הצמיחה היא ביטוי ל'אחד' שמעניק מציאות מלמעלה, זהו הקו שיורד מלמעלה. התנועה ממקום למקום היא ביטוי ל'שתים', כי היא העצמאות של הנברא, וזהו המישור. החושים המכוונים קדימה הם ההסתכלות של הנברא כלפי מקורו, זהו ה'שלוש' שמחזיר את ה'שתים' למקורו על ידי הדעת שמסתכל למעלה ויודע את בוראו, וזהו העקוב.

יש השפעה מלמעלה שהיא מהכתר והיא מצד ה'אחד' שמשפיע על הנבראים מלמעלה ומשאיר אותם בתוך האחדות, וזו האצילות. ויש השפעה מצד הימין, הוא החסד, שנותנת לנבראים את הקיום העצמי שלהם (ולכן היא מוכרחה איזון מצד הדין כדי לחזור לקו האמצע ובלי זה לא יהיה קיום, הוי"ה, שהוא האמצע, התפארת שכנגד שם הוי"ה). והמלכות היא מה שהנבראים מצידם מקבלים את מלכותו של הבורא ומחזירים אליו את עצמם על ידי שמשתעבדים לו ולומדים לידע אותו ולאהבו. וזה הקדימה. וזהו שבזמן בית המקדש היו מתפללים לכיוון המזרח שנקרא קדם.

אצל בעלי החיים הנבראים התנועה הרצונית העצמית שיש להם בהבדל מהדוממים, היא ביטוי למציאות העצמאית שלהם, שהיא לא תלויה בתנועה של כלל הטבע שנובעת מכלל המציאות ומהבורא שלה. אצל גרמי השמים התנועה הרצונית מכח שהם חיים זהה לתנועה הטבעית, כמו שהתבאר לעיל בספר א', ולכאורה לא רואים בהם את הביטוי למציאות העצמאית הנפרדת שלהם. זו השאלה שעסקו בה הפיתגוראים כשחקרו האם יש צד ימין בעולם, ועל זה סובב הדיון של אריסטו כאן.

.

אריסטו כותב:

"Since we have already determined that functions of this kind belong to things which possess a principle of movement, and that the heaven is animate and possesses a principle of movement, clearly the heaven must also exhibit above and below, right and left. We need not be troubled by the question, arising from the spherical shape of the world, how there can be a distinction of right and left within it, all parts being alike and all for ever in motion. We must think of the world as of something in which right differs from left in shape as well as in other respects, which subsequently is included in a sphere. The difference of function will persist, but will appear not to by reason of the regularity of shape. In the same fashion must we conceive of the beginning of its movement. For even if it never began to move, yet it must possess a principle from which it would have begun to move if it had begun, and from which it would begin again if it came to a stand."

מה שכתב שיש לכדור היקום עקרון ממנו היה מתחיל לנוע אם היתה התחלה לתנועתו, וזה הימין אצלו, גם כן חסר שחר לגמרי אם קוראים את לשונו כפשוטה. שהרי אין התחלה לתנועתו לעולם ובהכרח, ולכן ממילא אין מקום ממנו תנועתו מתחילה, ואיך שייך להגדיר מניין תנועתו תתחיל לו היתה מתחילה, ומה תועלת יש בהגדרה כזו. גם מה שייך לומר שתנועתו היתה מתחילה מהמין לו היתה מתחילה. מה שהגלגל נע ממזרח למערב זה אנו רואים גם בלי לדמות שתנועתו היתה מתחילה. וזה לא נכון לומר שתנועתו מתחילה במזרח והוא הימין, כי הגלגל סובב ותנועתו יכולה גם להתחיל במערב, וכשהחמה שוקעת אצלנו היא זורחת אצל מי שבצד השני של הכדור (ואריסטו ידע זאת כמבואר מדבריו בכמה מקומות) וללכת מהצד השני של הכדור ואחר כך לשקוע שם ולזרוח אצלנו. ואולי זה תלוי במסתכל כיוון שהטבע הוא סיפור שפונה לבני האדם, וכמו שאנו אומרים שהשמש סובבת סביב כדור הארץ כי כך הוא מצד המסתכל. בכל אופן קשה מאוד למה צריך לדמות כאילו הכדור היה עוצר ולומר שאם היה עוצר תנועתו היתה מתחילה מהימין, וזהו המזרח, ולמה לא נאמר שגם בלי שיעצור הוא נע מהמזרח.

אמנם הכוונה כמו שנתבאר שמדובר בקבלת שפע מציאות באופן של מציאות פרטית עצמאית שזה עניין ה'שתים'. היקום אמנם תמדי היה נע כי לזמן לא יכולה להיות התחלה, אבל הוא נברא לא בנקודת זמן כלשהי אלא נברא מהנצח, ובלשון שלנו שאין לה מילים לומר דברים שלמעלה מהזמן אנו אומרים בדרך משל לא מדוייק שהעולם נברא בתמידות כל רגע ורגע. מה שהוא נברא אומר שהוא מקבל מציאות. זה אומר שלתנועתו יש התחלה. לא התחלה בנקודת זמן מסויימת אלא התחלה בסדר ההוויה. התחלה בסדר של סיבה ומסובב. לא רק ההוויה של העולם יש לה התחלה אלא גם תנועתו, כי תנועתו היא הווייתו (עיין לעיל רשימה 35 במאמר התנועה יסוד ההוויה). העובדה שיש למציאותו ותנועתו התחלה מוכרח שתתבטא בצורת הוויתו ותנועתו. דבר שיש לו התחלה, שמקבל את מציאותו מחוץ לו, יש לו צורה אחרת מדבר שקיים מכח עצמו. לכן בהכרח יש לו מקום ממנו תנועתו מתחילה, ואע"פ שעל ציר הזמן אין לה נקודת התחלה. המזרח אינו התחלה של תנועה, רק אם היה נעצר ומתחיל זוהי התחלת תנועה. האופן בו אריסטו מגדיר את מקום התחלת התנועה, ומה שהוא אומר על תושבי החלק השני של הכדור, ועל הקטבים של הכדור, לא הצלחתי להבין גם לא ברמת הקריאה הפשוטה (מה שהוא מכנה הקוטב הנראה הוא הקוטב הצפוני. הוא לא מתכוון לקטבי כדור הארץ אלא לקטבי כדור הרקיע, ואנו רואים את כוכב הצפון שהוא בקירוב הקוטב הצפוני של כדור היקום).

.

.

.

פרק ג

התנועה הטבעית והתנועה המאולצת

דעת תבונות – הנהגת המשפט והנהגת השלמות

"But the circular movement is natural, since otherwise it could not be eternal: for nothing unnatural is eternal. The unnatural is subsequent to the natural, being a derangement of the natural which occurs in the course of its generation."

העיר על זה במהד' רוס:

2018-02-18 17_51_50-אריסטו רוס עם מספרי עמודים_פיסיקה_השמים_הויה והפסד חלק 2_ - PDF-XChange Editor.jpg

ובפיזיקה ספר ד פרק ח כתב:

"all movement is either compulsory or according to nature, and if there is compulsory movement there must also be natural (for compulsory movement is contrary to nature, and movement contrary to nature is posterior to that according to nature, so that if each of the natural bodies has not a natural movement, none of the other movements can exist);"

.

ובעל השמים ספר ב' פרק י"ג:

One must decide at the outset whether bodies have a natural movement or not, whether there is no natural but only constrained movement. Seeing, however, that we have already decided this matter to the best of our ability, we are entitled to treat our results as representing fact. Bodies, we say, which have no natural movement, have no constrained movement; and where there is no natural and no constrained movement there will be no movement at all. This is a conclusion, the necessity of which we have already decided, and we have seen further that rest also will be inconceivable, since rest, like movement, is either natural or constrained.

.

אריסטו אומר כאן שלולא היתה התנועה הטבעית, לא היתה התנועה הלא-טבעית, המאולצת. כלומר אם לא היה מטבע העפר והמים ליפול למטה ומטבע האש והאויר לעלות למעלה, כל העולם היה קופא ולא היתה בו שום תנועה. ולכן גם היה חדל מקיומו כי קיומו תלוי בתנועה וכמו שהתבאר במקום אחר באורך.

התנועה הטבעית קודמת בסדר ההוויה, והתנועה המאולצת היא רק דבר חסר, הפרעה, בתהליך בריאת התנועה הטבעית.

דבר זה חסר פשר. איך ייתכן שהיתה הפרעה בתהליך בריאת התנועה הטבעית, האם מי שברא אותה לא היה מושלם בפעולותיו ועשה טעויות וכשלונות?

נובע מדבריו שאם בריאת התנועה הטבעית היתה מושלמת בלי כשלונות ופגמים והפרעות, והעולם היה מושלם, היתה אפשרית בו רק תנועה טבעית ולא היה אפשר שתהיה תנועה מאולצת לא טבעית. כלומר אבן היתה נופלת למטה, ואחרי שנחה על הארץ לא היתה שום אפשרות להזיזה ממקומה בכח לימין או לשמאל.  גם אם היתה נושבת רוח חזקה עד מאוד נוצה היתה נופלת ישר למטה והרוח לא היתה יכולה להזיז אותה. כי למרות שהרוח היא כח טבעי מה שהיא מניעה את הנוצה היא תנועה מקרית ומאולצת ולא תנועה טבעית. התנועה הטבעית היא בקו ישר לגמרי למעלה או למטה.

אריסטו לא מסביר את העניין ואין שום דרך להבין אותו לפי הפיזיקה במבט שטחי, ויש הכרח לרדת לעומק העניין.

העניין הוא כך,

יש שתי הנהגות שונות של הבורא. האחת נקראת עיגולים והשניה יושר. הבחינה של עיגולים היא עליונה ונעלמה מאוד, מבחינה זו כל מה שקורה הוא לפי רצון הבורא באופן מוחלט. שהרי שום דבר לא יכול להתנגד לו ולצאת מאחדותו המוחלטת הפשוטה ואין באמת מאומה מחוץ לו. והיא מובילה את העולם לתיקונו.

הבחינה של יושר יש בה טוב ורע ובחירה חופשית ושכר ועונש, קלקול ותיקון. שם יש מערכת יחסים בין הבורא לנבראים. יושר הוא יחס אישי של פנים אל פנים, רצון אל רצון, אהבה אל אהבה.

הבחינה של יושר היא גלויה ולפיה אנו חיים. בתוכה בסוד נעלם מאוד טמונה הבחינה של עיגולים והיא לא יכולה להיות גלויה לבני אדם ואי אפשר לחיות על פיה. היא נקראת עיגולים כי יש בה יחס שווה לכל. הכל טובה.

הטבע בעמקו הוא בחינת העיגולים. הצורה השלטת בטבע היא עיגול. הצורה השלטת במעשי ידי אדם היא קוים ישרים. השבת היא בחינת העיגולים, יש בה מנוחה כי הכל נעשה מאליו. הגיהנום שובת. והיא בחינת הטבע.

התנועה הטבעית היא מצד העיגולים, התנועה המאולצת היא מצד היושר. התנועה המעגלית היא מצד ה'אחד' שהיא שייכת לנקודה, וגם ל'שלוש' שהיא מחזירה את השתיים למקורו. התנועה הישרה היא מצד ה'שתים'. הריבוי, שהוא יסוד מערכת היחסים בין הבורא לנברא, שמחייבת שניים.

 

(לקמן ספר ב' פרק ד':

"Every plane figure must be either rectilinear or curvilinear. Now the rectilinear is bounded by more than one line, the curvilinear by one only. But since in any kind the one is naturally prior to the many and the simple to the complex, the circle will be the first of plane figures."

ועוד מבאר שם שהמעגל שייך ליסוד ה'אחד' כיוון שהוא ה'כל' וה'שלם' כמו שביאר בפיזיקה ספר ג', שיש לו גבול ואין מחוץ לגבולו. וזהו המעגל. והקו יש מחוץ לו ולכן הוא שייך לשתים ולא לאחד)

 

אדם הראשון לפני החטא כתב הרמב"ם במו"נ א' פרק ב'  שהיה עושה הכל לפי "אמת ושקר" ולא לפי "טוב ורע". והכוונה שהיה עושה כפי חוקי הטבע (שחלים בעמקם גם על מעשי בני אדם ולא רק על התנהגות גופים דוממים). ורק אחרי שחטא נעשתה לו בחירה חופשית. כמו שכתב הרמב"ן בראשית ב' ט':

" והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת כאשר יעשו השמים וכל צבאם פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע ולכן נקרא "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" כי הַ"דַּעַת" יאמר בלשוננו על הרצון כלשונם (פסחים ו) לא שנו אלא שדעתו לחזור ושדעתו לפנותו ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ תחפוץ ותרצה בו יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם (שמות לג יב) בחרתיך מכל האדם וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע שאבד ממנו כח הרעיון לא היה בוחר בדבר ולא קץ בו והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאוה אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים וזו מדה אלהית מצד אחד ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים (קהלת ז כט) ה"יושר" שיאחוז דרך אחת ישרה וה"בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו וכאשר צוהו הקב"ה על העץ שלא יאכל ממנו לא הודיעו כי בו המדה הזאת רק אמר לו סתם "ומפרי העץ אשר בתוך הגן" כלומר הידוע באמצעותו לא תאכל ממנו והוא מאמר האשה אל הנחש והכתוב שאמר וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ (להלן פסוק יז) הזכירו הכתוב אלינו בשמו".

.

אעתיק כאן דברי הרמח"ל בדעת תבונות שכתב על שתי בחינות אלה (הספר כתוב כדו-שיח בין השכל לנשמה (הנשמה כאן היא כינוי לכח הדמיון)):

"(מח) אמר השכל:

הזמן הראשון שיש לנו לבאר עתה, הוא זמן התעלם יחודו ית' כיום הזה, הוא כלל זמן עבודת האדם, כמו שביארנו. והנה מחוק שלמותו, כבר אמרנו, היה ודאי יכול לעשות את כל מעשיו שלמים, ולא יהיה במעשיו אלא טובה גמורה ושלמה, בלי שום חסרון ורעה כלל. אמנם ברצותו להתנהג עם נבראיו בהנהגה הזאת שכבר זכרנו, הנה המציא סדר חדש ממש, שלא כדת השלמות העליון ב"ה, אלא מה שצריך לבריות לתת להם זכות ושכר טוב באחריתם, והוא דרך הטוב והרע, השכר והעונש; שלפי הדרך הזה, הנה הטוב והרע שקולים הם ובאים שניהם בעולם הזה, וכך מזומן הוא הטוב לטובים כמו הרע לרעים; ועל פי הדרך הזה נמצא הבריות מתקלקלות לפעמים, ונתקנות לפעמים, וניתנה הרשות לשטן להסטין, ולמשחית לחבל את אשר ירשיעון אלהים, ונמצאו אומות העולם ועובדי עבודה זרה, וכן כל שאר הרעות כולם אשר בעולם, שעליהם באו הבטחות הנביאים ע"ה להעבירם מן העולם לעתיד לבא, כעניין שנאמר (ישעיהו ב, יח), "והאלילים כליל יחלוף"; (זכריה יג, ב), "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"; (ישעיהו כה, ח), "בלע המות לנצח"; (ישעיהו יא, ט; סה, כה), "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" וגו'. ועל פי הדרך (ברכות לג, ב), "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – שאין הקב"ה רוצה לעכב כלום ביד בני האדם אם רוצים לקלקל מעשיהם. ומזה נולדו כל הקלקולים הגדולים אשר היו בעולם מני יום ברוא אלהים אדם, ואין מנוחה לצדיקים בעוה"ז, כי רעת האדם רבה עליו, והשטן מקטרג בכל עת ובכל שעה, והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. זה כלל הדרך אשר חידש הרצון העליון לפי עניין התעלם שליטתו ויחודו, ואין דרך זה תלוי אלא בהסתר פני טובו ית', כי לולי היה רוצה להתגלות באמיתת ממשלתו, היה מעביר כל הרעות האלה, ולא היה מניח אלא הטוב והתיקון לבדו, וכמה שיעשה לעתיד לבא.

ודעי עוד, כי ודאי גם עתה אע"פ שהעלים טובו ומנע חוק שלמותו מן הנבראים, אף על פי כן ודאי הוא שהוא משפיע להם, כי מאין להם הוויה ומציאות וקיום אם לא מהשפעתו. אם כן ודאי משפיע הוא, אך השפעתו זאת שהוא משפיע עתה – לגבי מה שהיה ראוי להשפיע אם כחוק שלמותו היה רוצה להשפיע – אינה אלא כדמיון הצל לגבי אדם, או כרושם קטן הנשאר מן הכתב על הנייר אחר שסרו האותיות ממנו. ונקרא כלל מין ההשפעה הזאת – חשך ולא אור, לגבי ההשפעה השלמה שהייתה יכולה לבא אם כחוק שלמותו היה משפיע. אמנם לגבי דידן על כל פנים זה כל חיינו, כי בהשפעה זאת אנחנו חיים וקיימים, לא זולתה. ונמצא, שכשנזכיר מין ההשפעה הזאת המחודשת בהסתר פני טובו ית', נקראהו בכלל אחד – כמו צל הכוח העליון לבד, לא יותר; ובהתפרטו לפרטיו – נמצא בו כל החוקים והמשפטים אשר מבחינים אנחנו בהנהגה העליונה, כי כלם יחד דבר מועט עד מאוד נחשבים הם לגבי הכוח העליון אם היה פועל בשלמותו, וכמו שזכרתי.

ואמנם בהיות הכוונה התכליתית רק גילוי הייחוד, ולא העלמו, וכמו שביארנו לעיל, כי אין ההעלם הזה אלא אמצעי כדי לבא אל הסוף הזה של הגילוי; על כן, אף על פי שהסתיר פניו לחדש בו דבר הנהגת הטוב ורע הזאת [זהו ה derangement שכתב אריסטו], שב על כל פנים והשקיף במידת טובו, ולפי חוק ממשלתו, להשלים סיבוב כל ההנהגה הזאת בתיקון הכללי. וזה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם לחשך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין; וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל אלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים. אם כן, כל יום ויום שעובר, נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו; ולא עוד, אלא שהקב"ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו, ומגלגל גלגולים תמיד, להביא העולם אל השלמות הזה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים מ, ו), "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו"; וכן אמר הנביא (ישעיהו כה, א), "עצות מרחוק אמונה אומן"; וכן נאמר (שמואל – ב יד, יד), "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". כי ודאי אין הקב"ה רוצה לאחוז בדרך הטוב ורע כל כך זמן, ואחר כך לעזבה ולתפוס בדרך הממשלה והייחוד ברגע אחד, כאדם המתחרט ומתנחם; אלא מעומק עצתו ית' הוא לגלגל מסיבותיו מעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה, שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית"ש מגלה יחודו. ועוד יתבאר מזה לקמן בס"ד.

ונמצא שבאמת בשתי מדות אלה אוחז האדון ב"ה תמיד, ושתים אלה קבע בחוקו מוסדי ארץ, א' – מדת השכר ועונש, היא הנהגת הטוב והרע בשיקול אחד לזכות ולחובה, ונקראת הנהגה זאת, הנהגת המשפט, שהקב"ה יושב ודן כל העולם כולו לפי מעשיהם הטובים והרעים.
ואתיא תוך משפטו זה – מדת טובו אשר לפי חוק שלמותו, לפי עניין ממשלתו, שבכוחו הוא רוצה לתקן את כל נבראיו.

והנה, לפי מדת השכר ועונש – הקב"ה, כביכול, משעבד מעשיו למעשי בני אדם, שאם הם טובים גם הוא יטיב להם, ואם הם רעים יוכרח, כביכול, להענישם; וכעניין הכתוב (תהלים סח, לו), "תנו עוז לאלהים"; והפכו (דברים לב, יח), "צור ילדך תשי"; וכמאמרם ז"ל (איכה רבה א, לג), "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום – מוסיפים כוח בגבורה של מעלה, וכשאינן עושים רצונו של מקום – מתישין כוח של מעלה", ח"ו, ולפי מדת ממשלתו ושליטתו אמר (זכריה ג, ט), "ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד"; (ירמיהו נ, כ), "יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה". והנה לפי מדת הטוב ורע – משפטי ה' אמת לתת לאיש כדרכיו מידה כנגד מידה, והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפועלו, וכאורח איש ימציאנו, אם לחסד אם לשבטו. אך לפי עצת טובו בחוק שלמותו ית' – הצד השוה שבהן, להחזיר את הכל – לטוב שלם, לתיקון הגמור שיהיה באחרונה. ועל דבר זה נאמר (מלאכי ג, ו), "אני ה' לא שניתי". ובמדרשו של רשב"י אמרו (זוהר כי תצא רפא. וע"ש), "לא אשתני בכל אתר". ואמנם הנהגת השכר ועונש היא המגולית ונראית תמיד לעיני הכל, אך הגלגול שהוא מגלגל הכל לטובה עמוק עמוק הוא, ולא עבידא לאיגלויי כי אם לבסוף, אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי, ואינו פוסק.

ונמצא, שודאי כבש האדון ב"ה, כביכול, את חוק שלמותו בבריאת הנבראים האלה, ובראם חסרים ולא שלמים, ושם להם דרך הנהגה ומין השפעה שאינה אלא חשך סתרו ית', שממנו בא מציאות שיקול הטוב ורע, ויש מציאות לחטאים ופגמיהם ולעונשים וקלקולים. ואף על פי כן שב והביט בטוב חוקו אל הנבראים האלה לתקנם התיקון הכללי והגמור העתיד לבא, שעליו מסבב את כל הגלגל דבר יום ביומו, וממשיך דברי הטוב ורע עצמו, לגמור בתיקון שלם בכוח יחוד שליטתו ית"ש.

(מט) אמרה הנשמה: תכלול מה שביארת עד כה.

(נ) אמר השכל: שתי מידות שם הקב"ה לנהג בם את עולמו, אחת – מידת המשפט, ואחת – מידת השליטה והממשלה היחידית. מידת המשפט היא מידת הטוב ורע, שבה תלויים כל עניני הטובות והרעות בכל תולדותיהם; ומקור המידה הוא הסתר פני טובו, והעלם שלמותו. מידת הממשלה היחידית היא מידת תיקון כל הנבראים בכוחו יתברך, אף על פי שמצד עצמם לא היו ראויים לזה, והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו, לסבב כל דבר אל השלמות לבד; ומקורה הוא חוק טובו הפשוט ית', שאף על פי שנתעלם, לא זז מלהשקיף עלינו לטובה. מידת המשפט היא המתגלית ונראית, מידת הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים.

(נא) אמרה הנשמה: עדיין אני צריכה ישוב קצת על עניין מידת הממשלה הזאת שזכרת, כי אינני מבינה היטב את פעולת שלמותו הפשוט ית', כי לפי הנראה אף היא אינה מחק השלמות, כי כבר אמרת שאין שלמות האמיתי מושג.

(נב) אמר השכל: היטבת לדקדק. ועתה אעמידך על בוריים של דברים.

שלמותו ית' הפשוט אי אפשר להשיגו כלל ועיקר, הוא הוא השלמות האמיתי הבלתי נודע לנו כלל, והנה זה מרומם ונשגב מעצמו מכל עניני הנבראים. כי מיד שרצה לנהג בריותיו, קבע ורצה במדות האלה שהם כולם עניינים מתייחסים לנבראים, ולא לפי ערכו כלל; ונמצא, מהותו הפשוט מסולק מכל העניינים האלה לגמרי. ולא עוד, אלא שאפילו בפעולותיו אלה עצמם לפי ערך הנבראים – מה שהיה יכול לעשות לא עשה; ואדרבה כבש, כביכול, את טובו לבלתי עשות מה שהיה ראוי לו לעשות לפי טוב חקו. וזה, כי אפילו ברצותו לנהג הנבראים ולהגלות להם רק לפי ערכם, ולא לפי ערכו, היה יכול על כל פנים ליגלות להם ולנהגם לפחות לפי ערכם זה, אך בשלמות בלא חסרונות, וכמו שיהיה סוף סוף לעתיד לבא. ומחק טובו וחסדו היה זה ליגלות להם בהטבה רבה ובהשפעה רווחת, ומחק שלמותו היה לעשות מעשיו שלמות בלא חסרונות; וכבש כל זה, ורצה לעשותם בחסרונות, וחסרי ההארה כמות שהם.

ואמנם, לא רצה על כל פנים להניח עולמו כך, שיהיה תמיד הולך וסוער בשותפות הטוב והרע, אלא מטעם טובו הגדול היה לשים הנהגה אחת ועצה עמוקה לסבב כל הדברים מתוך הטוב ורע עצמו אל התיקון השלם השייך לימצא בהם; ומחק שלמותו הוא זה לעשות שעל כל פנים יהיו מעשיו מושלמים, ולא יישארו בחסרונם. אמנם אין זה מעשה שלמותו הפשוט לפי עצמו הבלתי מושג, כי פשיטותו אינו שייך בענייננו בשום פנים. אלא הוא הדבר אשר דברתי, כי על כל פנים מחק שלמותו הוא שאפילו שרוצה לפעול רק לפי הנבראים – אך יפעול עמהם בשלמות. וזה הוא מקור ההנהגה – עצה העמוקה שאמרתי, המסבבת וממשכת את הכל לתיקון הגמור.

ואולם אהנו מעשיו ודאי בכבישת רחמיו, כביכול, שזכרנו, שלא יעשה כחוק שלמותו להיות הבריות שלמים מתחילתם, אלא תחילתם חסר, וסופם יהיה שלם, מטעם טובו הגדול כמו שביארנו. שאלמלא היה מניח לעולם רק מדת המשפט, לא היו הבריות יוצאים מדי דפים לעולם, כי תמיד היו נמצאים צדיקים ורשעים, טובות ורעות, ברכה וקללה. אך עתה, אף על פי שבתחילה כך הוא, לא יהיה כן בסופו. ועל כן נשארה מדת המשפט בגלוי ומדת התיקון הכללי בהסתר, כי מעשיה בסתר הם, עד סוף דבר שיתוקן כל המציאות כולו לעתיד לבא.

(נג) אמרה הנשמה: עתה נתיישבתי, כי ודאי דרך התיקון הכללי מחק טובו ית' הוא ודאי, אך על כל פנים ברצותו לפעול עמנו רק לפי ערכנו, ולא לפי ערכו.

(נד) אמר השכל: עוד אודיעך בעניין הזה דבר יותר פרטי, והוא – כי ודאי בכל מידה ומידה שהוא ית"ש מודד לנו, נבחין שני עניינים, הנראה והנסתר; דהיינו, הנראה הוא השכר והעונש, למי שנמדדה לו המידה ההיא לפי מה שהיא, הטובה היא אם רעה; והנסתר היא העצה העמוקה הנמצאת תמיד בכל מידותיו, להביא בהן את הבריות לתיקון הכללי. כי כך היא המידה ודאי, שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם, וכעניין שאמרו (ברכות ס, כגרסת ע"י), "כל מאי דעבדין מן שמיא – טב". והם הם דברי הנביא (ישעיהו יב, א), "ישוב אפך ותנחמני", כי יודיע דרכיו הקב"ה לעתיד לבא לעיני כל ישראל איך אפילו התוכחות והייסורין לא היו אלא הזמנות לטובה, והכנה ממש לברכה. כי הקב"ה אינו רוצה אלא בתיקון בריאתו, ואינו דוחה הרשעים בשתי ידים; אלא אדרבה, מצרפם בכור להתקן, ולצאת מנוקים מכל סיג. והכוונה זאת אחת היא לו ית' בכל מעשיו שהוא [עושה] עמנו, להימין ולהשמאיל, וכמו שביארנו לעיל.

ואמנם צריך שתדעי כי כל מעשה ה' נורא הוא, ורחב ועמוק לאין תכלית, כעניין שנאמר (תהלים צב, ו), "מה גדלו מעשיך ה'"; והקטן שבכל מעשיו יש בו כל כך מן החכמה הרבה והעמוקה, שאי אפשר לרדת לעמקה לעולם, והוא עניין הכתוב (תהלים שם), "מאוד עמקו מחשבותיך". והנה עתה אין מעשי ה' מובנים לנו כלל, אלא שטחיותם הוא הנראה, ותוכיותם האמיתי מסתתר, כי הרי התוך הזה שווה בכולם – שכולם רק טוב ולא רע כלל, וזה אינו נראה ומובן עתה ודאי. אך לעתיד לבא זה לפחות נראה ונשיג – איך היו כולם מסיבות תחבולותיו ית' עמוקות להטיב לנו באחריתנו. אבל לא נדמה מפני זה שנשיג סוף החכמה הרבה הנכללת במעשים ההם, כי כל מה שישיג אדם אפילו ממעשי הבורא אינו אלא כטיפה מן הים הגדול. ועל כן נדע שבהיות שרצה האדון להשקיף בחוק טובו שזכרנו על בריותיו, הנה כל המעשים המגיעים לנו עתה על פי דרך השכר ועונש, יש בתוכם מה שאין בברם ודאי – מה שמגלגל ומסבב בטובו תמיד להשלים תיקוננו. ויש בתוך הזה מה שיתגלה לעתיד לבא מיד, שנאמר (ישעיהו לה, ה), "אז תפקחנה עיני עורים", היא הכוונה, המחשבה הנראית וניכרת מתוך המעשים עצמם, שמיד שיאורו עינינו באור הדעה נבינה מן המעשה עצמו אשר נעשה. אמנם, יש ויש ודאי מן החכמה העמוקה במעשים ההם, מה שאינו ניכר ומושג מכוחם של המעשים כלל; כי מרוממות החכמה העליונה הוא, שאינה ניכרת אפילו מפעולותיה. וזה וזה אינם אלא מעשי טובו ית' המשקיף עלינו לטובה, אך תמיד לפי ערכנו, ולא לפי ערכו, וכמו שביארנו; כי אין זה אלא מה שנמשך מחק שלמותו, אבל בעשותו מעשיו רק לפי מה שנוגע לנו.

(נה) אמרה הנשמה: תכלול גם העניין הזה.

(נו) אמר השכל: זה הכלל:
שלמותו ית' מצד עצמו אינו מושג כלל, אך ברצותו לעשות בחוק טובו, לפחות באותם המעשים שהם לפי ערכנו, לא יותר, שם עצות וגלגולי הנהגה להביא כל הבריות אל שלמות ותיקון, וזה הנסתר שבכל מעשיו, צד השוה שבהן. ונסתרם זה – קצת מן הקצת ממנו מתגלה וניכר מתוך המעשים עצמם, כשרוצה הקב"ה לפקוח עינינו. אפס רובו עדיין ישאר מרומם ונשגב ולא מושג כלל, מרוב עומק חכמתו ית' הנפלאה.

והנה צריך שתדעי כי ההנהגה המתייחסת ממש לאדון ב"ה היא הנהגת השלמות, כי הוא שלם, פועל והולך בשלמותו. ובהיות שכבר סידר ושם החוקים והסדרים למה שיגיע אל הנבראים לפי דרך הטוב ורע, הנה יחשבו תולדות החוקים והמידות ההם כדבר הבא מאליו, לפי מה שנחקק והוכן בכל מידה ומידה.

ואמנם, כל זמן שהנהגת הטוב ורע צריכה לשמש, מפעולת השלמות עצמו ימשכו הפעולות הבאות מחוקי הטוב ורע.; וזה, כי על כל פנים מקור הכל הוא השלמות, ואפילו מה שנעשה לפי הטוב ורע, הוא סיבוב וגלגול שהולך אל נקודת השלמות, אלא שכל זמן העלם הייחוד צריך שילכו הדברים כסדר הזה. על כן מן השלמות עצמו ימשכו ממילא הפעולות ההמה, כיון שלפי הרצון והחכמה העליונה אותם הדברים צריכים לצאת ממקור השלמות עצמו כל זמן העלם הייחוד. וסוף כל סוף, פרי פעולת השלמות יהיה, החזיר כל הנהגה אליו לגמרי… והרי זה עניין שלישי להבחין בכל מידה ממידותיו ית', והוא, הימשך תולדות המידה ההיא מכוח פעולת השלמות עצמו, והרי זה כמו דבר אמצעי בין השלמות ובין המידה לפי ענינה, והוא מתחלף בכל מידה לפי התחלף עניין המידה, כי לפי ענינה כך היא מתפעלת מן השלמות. ויש להבחין גם באמצעית הזאת ענינה העצמי ודרך היעשותו, וכמו שנבאר להלן. [זו בחינת ה'שלוש' וכמו שהתבאר לעיל על ספר א' של "על-השמים"]

ואמנם עוד יש לנו לדעת, שכל העניינים האלה כולם תלויים רק ברצונו ית', שאין להם לא מציאות ולא הוויה וקיום כלל אלא ברצונו ית', השולט ביכולתו הבלתי בעלת תכלית, כי הוא אמר ויהי הוא צווה ויעמדו. ועל כן כוח רצונו ית' נודע בכולם, שהוא לבדו המקיימם בכל ענייניהם, בכל חלקיהם ופרטיהם, כמו שכל הנבראים עצמם הוא לבדו המקיימם בכל תכונותיהם וכל אשר בהם, שאין להם ולא לשום עניין שבהם מציאות זולתו."

ועיין עוד מה שכתבתי בזה לעיל רשימה 40 על הפיזיקה ספר ד' פרק ח'.

 

עד כאן התנועה הטבעית והתנועה המאולצת

.

.

.

המשך:

"But if earth must exist, so must fire. For, if one of a pair of contraries naturally exists, the other, if it is really contrary, exists also naturally. In some form it must be present, since the matter of contraries is the same. Also, the positive is prior to its privation (warm, for instance, to cold), and rest and heaviness stand for the privation of lightness and movement. But further, if fire and earth exist, the intermediate bodies must exist also: each element stands in a contrary relation to every other."

עיין בזה לעיל רשימה 43 על "על השמים" ספר א' פרק ד'

.

.

המשך:

"Why, then, is not the whole body of the heaven of the same character as that part? Because there must be something at rest at the centre of the revolving body; and of that body no part can be at rest, either elsewhere or at the centre. It could do so only if the body’s natural movement were towards the centre. But the circular movement is natural, since otherwise it could not be eternal: for nothing unnatural is eternal. The unnatural is subsequent to the natural, being a derangement of the natural which occurs in the course of its generation. Earth then has to exist; for it is earth which is at rest at the centre. (At present we may take this for granted: it shall be explained later.) But if earth must exist, so must fire. For, if one of a pair of contraries naturally exists, the other, if it is really contrary, exists also naturally. In some form it must be present, since the matter of contraries is the same. Also, the positive is prior to its privation (warm, for instance, to cold), and rest and heaviness stand for the privation of lightness and movement. But further, if fire and earth exist, the intermediate bodies must exist also: each element stands in a contrary relation to every other. (This, again, we will here take for granted and try later to explain.) these four elements generation clearly is involved, since none of them can be eternal: for contraries interact with one another and destroy one another. Further, it is inconceivable that a movable body should be eternal, if its movement cannot be regarded as naturally eternal: and these bodies we know to possess movement. Thus we see that generation is necessarily involved."

במרכז גוף שמסתובב סביב צירו מוכרח שתהיה נקודה שאינה נעה. הנקודה הזו אין לה חיבור לתנועה המעגלית, ולכן אינה יכולה להיות קיימת אם רק התנועה המעגלית קיימת, כי מה שקיים בעולם המוחשי קיים רק על ידי תנועתו (עיין לעיל רשימה 35 במאמר התנועה יסוד ההוויה).

תנועה טבעית והיסוד הטבעי הפשוט שנע מכח תנועה זו קיימים ביחד. אין תנועה בלי שיהיה מה שנע, ויסוד פשוט בטבע מוגדר על ידי שהוא מטבעו נע בתנועה פשוטה. הגוף הכדורי שעשוי מהחומר החמישי לא יתכן שרק הוא קיים, כי אם הוא סובב סביב צירו מוכרח שתהיה לו נקודת אמצע, אבל כיוון שלה אין תנועה מעגלית אינה יכולה להיות קיימת. הדרך היחידה של הנקודה המרכזית להתקיים, אם רק תנועה מעניקה קיום, היא להיות נקודת הקצה של מסלול התנועה כלפי המרכז. כל קו, נקודת ההתחלה ונקודת הסיום הן חלק מהקו. אי אפשר שהקו יהיה קיים והן לא קיימות, הן כלולות בו וחלק ממנו והן גם ההגדרה שלו. לכן מוכרח שתהיה תנועה טבעית כלפי המרכז, והמרכז הוא נקודת הסיום שלה ולכן כיוון שהיא קיימת הוא קיים איתה. אע"פ שאינו נע ממש התנועה מסתיימת בו ולכן הוא חלק ממנה. תנועה טבעית כלפי המרכז מחייבת קיום גוף שזו תכונתו הטבעית, וזהו העפר. ומזה כבר מתחייבים שאר היסודות לפי ביאורו. ולכן מתחייב שתהיה התהוות מתמדת כמו שמבאר.

הנקודה במרכז כדור היקום שאינה מסתובבת כיוון שהיא במרכז, יש בה צד שהיא מקור המציאות, האחד הגמור, ולכן כתב אריסטו בפיזיקה ח' פרק ט' שהתחלת התנועה המעגלית והכיוון אליו התנועה נעה, הוא המרכז של המעגל.
וביחד עם זה היא גם ההעדר הגמור, המוות, ועליה נאמר ורגליה יורדות מות. זהו סוף מעשה במחשבה תחילה. ה'אחד' הגמור שלא מכוסה על ידי הריבוי אלא הוא מופיע בעצמו, הוא ביטול כל מציאות מחוץ לו. שהרי אם משהו קיים מחוץ לו הוא כבר אינו אחד, שיש משהו אחר ממנו ואם כן כבר יש שתיים ואין זו אחדות גמורה פשוטה ומוחלטת. ה'אחד' הוא הגילוי הגבוה ביותר אבל הוא גם דין שאינו ממותק.

מזה נמשך העפר הכבד החשוך שיש בנקודת אמצע מרכז הכדור. והוא העדר גמור ומוות, כי בעולם המוחשי החיים והמציאות הם התנועה, והוא לא נע. אבל בנצח הרי חסרון התנועה הוא ההוויה.

אותה נקודה אמצעית שאינה נעה, צריך שתהיה מחוברת להוויה. לכן מוכרח שייברא עפר ושתהיה תנועה כלפי מטה שנקודת האמצע היא נקודת הסיום שלה ובזה היא חלק ממנה.

ועיין עוד בזה לקמן בפרק ט' לגבי הרקיע.

ועיין ביאור עמוק יותר בזה לקמן פרק יד

.

.

.

התחלפות הספירות כתר ודעת. 

2018-02-18 23_25_25-אריסטו רוס עם מספרי עמודים_פיסיקה_השמים_הויה והפסד חלק 2_ - PDF-XChange Editor.jpg

הדברים כאן לא מובנים. הוא אומר שטבעי לשייך את המספר אחד למעגל ואת המספר שתיים למשולש. ואחר כך הוא מוסיף שאם נשייך את המספר אחד למשולש המעגל לא יהיה צורה כלל. אם טבעי לשייך את המספר אחד למעגל, למה יש אפשרות שנשייך אותו למשולש? במה תלויה האפשרות הזו? מה האמירה שהוא אומר לנו בכך שהוא אומר שאפשר גם לשייך את המספר אחד למשולש? למה אז המעגל לא יהיה צורה כלל, וכיצד יתכן שלא יהיה צורה כלל הרי הוא צורה ומה אכפת לו אם אנו משייכים לו מספר כלשהו או לא?

אין שום דרך להתחיל להבין מה כתוב כאן ועל מה מדובר אם קוראים ברובד הפשט, ובהכרח כוונתו כאן שנקרא את הדברים האלה במישור עמוק יותר.

הנה לעיל ספר א' כתבתי על בחינת 'אחד' ו'שתים' ו'שלוש'.

האחד הוא האחדות הפשוטה שלא יתכן שיתקיים מאומה מחוץ לה. השתיים הוא המציאות הגמורה שיש לנבראים, שיש להם דעה ומציאות ורצון חופשי ובחירה חופשית עד שהיחס בין הבורא לנבראים נחשב כמו יחס של חתונה בין חתן לכלה (או אב לבנים או מלך לעבדים וכיו"ב).

ה'שלוש' הוא האפשרות להכיל את הסתירה הזו. הוא גונז בעמקו את אופן הקיום של אהבה שהוא קיום של כלות הנפש וחוסר מציאות פרטית, עזה כמוות אהבה.

השלוש הוא ההשגה של הנבראים שאין להם מציאות והכל הוא האחד ואין מחוץ לו, וזה הדעת.

אין אפשרות כלל להשיג את ה'אחד' אם לא מבעד ל'שלוש'. אחרי שיש ריבוי ושינוי, תנועה וזמן וכליון והתהוות, אם מסתכלים על מה שמלכד את כל זה לדבר אחד רואים מבעד לכל זה את האחדות. הריבוי הוא גילוי של האחדות. הרקליטוס ראה שהכל משתנה ללא הרף, ולכן כל דבר מייד מפסיק להיות מה שהוא ונעשה משהו אחר. מה שאנו רואים שהוא אותו הדבר שהיה זה גילוי שיש רעיון של מישהו אחד מלמעלה שרואה אותו כאחד למרות שהוא משתנה.

כשאנו משיגים את ה'אחד' מבעד לריבוי, כיוון שנוכחנו שמאחרי הריבוי בהכרח יש אחד יש שייכות לרגע בהשגת ה'אחד' ממש, אבל זה מייד חומק ונעלם כי אי אפשר להשיג את האחד שלא דרך מסך, וזה חוזר להשגה של הריבוי, וזיו האחדות נשקף דרך הריבוי כבאספקלריא, ומזה נעשה לרגע תפישה שיש 'אחד' גמור, ושוב זה לא יכול להחזיק ומייד נעשה השגת ריבוי וחוזר חלילה.

הרמז לזה בחכמת הקבלה, שספירת כתר, היא ה'אחד', נגלית ונעלמת. כשהיא נגלית היא ה'אחד', ואז חכמה בינה ביחד עם שבע התחתונות הם ה'שלוש'. וכשספירת כתר נעלמת מופיעה במקומה ספירת דעת, ואז ההתחלה היא מה'שלוש', דהיינו חכמה בינה ודעת, וה'אחד' הוא בהעלם [וזו הכוונה שהמשולש מקבל את המספר אחד]. דעת הוא ההסתכלות דרך הריבוי לראות את ה'אחד' משתקף באספקלרית הריבוי.

 

.

.

כתב בספר שערי אורה מרבי יוסף ג'יקטילה, שער חמישי:

"כי אתה הדע"ת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ה, ו). הא לך פשר הדברים על הקושיא שהקשיתי, כי כיצד יהיה הדעת שלישי בין חכמ"ה ובינה והרי אינו אלא בין גדול"ה וגבור"ה. אנכי אתרץ הקושיא בעזרת השם: דע שאילו היה הדעת עולה עד גבול הגדולה והגבורה ולא יותר, היה לנו לומר שהוא מכריע ביניהם לבד, ולא היה שלישי לחכמ"ה ובינ"ה. אבל מאחר שהדעת שהוא קו האמצעי והוא"ו עולים מלמטה עד סוף המעלות עד אין סוף, הרי הדע"ת שלישי ומכריע בין כל הספירות עליונות ותחתונות. כיצד? הרי קו האמצעי שהוא דעת עולה עד אין סוף שהוא הכתר, ואם כן נמצא שהוא אמצעי בין חכמ"ה ובינ"ה הקרובים לכת"ר; וכשהקו האמצעי בין גדולה וגבורה, הרי הוא אמצעי ביניהם. וכן קו האמצעי שהוא הדעת מכריע בין נצ"ח והוד, לפי שהוא האמצעי. שהוא הדעת העולה בין נצ"ח והו"ד, והולך ועובר בין גדול"ה וגבור"ה, והולך ועובר בין חכמ"ה ובינ"ה, עד שמגיע לכתר ומתאחז בו. והוא סוד ו' בסוד שם יהו"ה יתברך, שהוא אמצעי בין כל השמות והכינויין מלמעלה ולמטה לכל הצדדין וכולם נאחזים בו. והפירוש הוא במילת הדעת שהוא שלישי לחכמה ובינה, והוא שלישי לגדולה וגבורה, והוא שלישי לנצח והוד, לפי שהקו האמצעי שהוא סוד הדעת עובר באמצע כולן כגוף האילן עד שהוא מגיע עד אין סוף, והוא המחבר כל הספירות מלמעלה למטה ומן הצדדין. והנני מצייר לפניך צורה שממנה תבין העניין. וכמו כן שם יהו"ה, שהוא קו האמצעי והוא הדעת, הוא אמצעי בין אהי"ה ובין אדנ"י מלמעלה למטה, והוא אמצעי בין אל ובין אלהים מן הצדדין. זהו העניין במילת דעת שהוא קו האמצעי שהוא סוד יהו"ה יתברך"

.

האתיקה של אריסטו

הדברים האלה של השערי אורה הם היסוד לאתיקה של אריסטו ובעקבותיו הרמב"ם בשמונה פרקים, שמבוססת על המידה האמצעית. המידה האמצעית היא הדעת, שהיא קו האמצע מהגבוה עד הנמוך, וממצעת בין כל המידות. יש סיפור על הסבא מסלבודקה שהתארח אצל אדם עשיר שהיה תורם בנדיבות רבה סכומים גדולים לישיבות. הם טיילו ודיברו בדברי תורה, ובדרך קבצן ביקש נדבה, והעשיר סרב. הקבצן ביקש אפילו מטבע קטנה והעשיר סרב גם לזה. הסבא אמר לעשיר: כעת אני מעריך אותך באמת. מקודם חשבתי שאתה נותן כי יש לך טבע נדיב, מידת נדיבות בנפש. כעת אני רואה שאתה תורם מתוך שיקול דעת. זוהי מידת האמצע שהיא שיקול הדעת בין הנדיבות לקמצנות, וזו פעולה של האדם עצמו ולא מכח מידה נפשית כלשהי שלו. וכשהאדם פועל מתוך המהות האותנטית האנושית שלו זהו המעשה המוסרי והטוב. האדם עצמו, צורתו, מהותו האמיתית, מה שהוא אנושי בעצם הגדרתו, ביאר בתחילת ספר מורה נבוכים שזהו צלם אלוהים, שהוא הדעת שיש בו. לכן כשפועל מתוך שיקול דעת הוא מוציא אל הפועל את צלם אלוהים שבו, את מהות האנושיות שלו. זה כמו מעשה של הבורא עצמו, ולכן זה תכלית הטוב והמוסרי. המידות הן כוחות שפועלים בנפש מכוחות הדמיון והרגש ולא מעצם מהות האדם והצלם אלוהים שבו. כתוב, צדיקים ליבם ברשותם ולא הם ברשות ליבם. "הם" זו הדעת שבהם. המידות הן כוחות הרגש ונקראות כאן לב, נדיבות וקמצנות הן מידות, ולא זו טובה ולא זו טובה, אלא רק שיקול הדעת שפועל מתוך הדעת של צלם אלוהים שבו ולפי זה בוחר באיזו מידה להשתמש בכל רגע ובכל פעולה, והדעת היא המידה האמצעית של המוסר האריסטוטלי.

.

.

קצת משל לעניין רצוא ושוב: אם אדם אוהב עד מאוד אדם אחר ויש לו שעת קרבה מופלגת איתו, הוא מסתכל עליו, על המבט שבעיניו, ויכול לרגע אחד להרגיש שהוא רואה את נפשו כמו שהיא באופן בלתי אמצעי. הוא לא משיג את נפשו באופן בלתי אמצעי, שהרי הוא השיג רק מכח שראה את המבט בעיניו ושם נשקפה נפשו כבאספקלריא, אבל לרגע היה ממש עם נפשו, ומיד חוזר להבין שהוא רק רואה את גופו ועיניו ותנועתו וקולו ודיבורו וכיו"ב, ודרך כל אלה נשקפת נפשו ולא ישר בלי מסך, וכך חוזר חלילה. וכן הוא אצל מי שאוהב את הבורא בכל ליבו ומתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים.

.

.

.

פרק ז':

"We have next to speak of the stars, as they are called, of their composition, shape, and movements. It would be most natural and consequent upon what has been said that each of the stars should be composed of that substance in which their path lies, since, as we said, there is an element whose natural movement is circular. In so saying we are only following the same line of thought as those who say that the stars are fiery because they believe the upper body to be fire, the presumption being that a thing is composed of the same stuff as that in which it is situated. The warmth and light which proceed from them are caused by the friction set up in the air by their motion. Movement tends to create fire in wood, stone, and iron; and with even more reason should it have that effect on air, a substance which is closer to fire than these. An example is that of missiles, which as they move are themselves fired so strongly that leaden balls are melted; and if they are fired the surrounding air must be similarly affected. Now while the missiles are heated by reason of their motion in air, which is turned into fire by the agitation produced by their movement, the upper bodies are carried on a moving sphere, so that, though they are not themselves fired, yet the air underneath the sphere of the revolving body is necessarily heated by its motion, and particularly in that part where the sun is attached to it. Hence warmth increases as the sun gets nearer or higher or overhead. Of the fact, then, that the stars are neither fiery nor move in fire, enough has been said."

בתרגום במהד' רוס, וכן במהד' גתרי, הקשו על מה שכותב אריסטו שההארה של הכוכבים היא מכח החיכוך שיוצרת תנועתם (והביאו מה שכבר עסקו בזה הקדמונים סימפליקיוס ואלכסנדר) אם כן מדוע הכוכב מאיר יותר מהגלגל שבו אותו כוכב קבוע, שהרי הם מאותו חומר חמישי. ועוד שאריסטו כתב שהחיכוך גורם לאוויר להתלקח, הרי בין האוויר לגלגלים יש את יסוד האש. ועוד קשה שיסוד האש נוגע בגלגל רק בצד החיצוני של יסוד האש ורק בצד הפנימי של הגלגל הפנימי ביותר. ואין מגע בין הגלגלים העליונים יותר ליסוד האש ובוודאי לא לאוויר.

מהד' רוס:

2018-02-19 22_45_41-אריסטו רוס עם מספרי עמודים_פיסיקה_השמים_הויה והפסד חלק 2 - PDF-XChange Editor.jpg

.

ההקדמה של הפרק בתרגום גאתרי:

2018-02-19 22_31_49-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _2018-02-19 22_32_10-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _2018-02-19 22_32_24-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _2018-02-19 22_32_39-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _2018-02-19 22_33_08-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _

.

עיין גם בהלכות יסודי התורה פרק ג':

"ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש וצורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח וצורה שלישית צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף הארץ ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל.

ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש ואינם יודעים ולא מכירים אלא כגופים מתים ויש לכל אחד ואחד מהם מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וביאור ענין הדברים הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש ובברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע שגבורתם תמיד ניכרת לקטן ולגדול."

.

הנה החומר הראשון מבואר בטימאוס מאת אפלטון שאין בו שום צורה, ואין בו התפשטות תלת מימדית ואינו תופס מקום ואין לו מידות וכל כיו"ב.

הדבר הראשון שמצטייר בחומר הראשון, מוכרח להצטייר בו מייד מעצם מהותו, הוא צורת ארבעת היסודות. זה לפני שמצטיירת צורה של תפישת מקום והתפשטות תלת מימדית מידות וכיו"ב.

ארבעת היסודות הם לא מציאות חומרית במובן של תפישת מקום תלת מימדי ויכולת להיתפש בחושים. הם כן מציאות חומרית כי הם האיכויות שהן יסודות השפה של המציאות החומרית התלת מימדית. המציאות החומרית היא אמירה לבני האדם, והיא נאמרת בשפת הציור כמו שאומר בטימאוס וכמו שאמרו חז"ל בברכות י' א' אין צייר כאלוהינו. אם צייר מדבר אל הצופים ביצירותיו בשפת הצבעים, אפשר לנתח שהם מורכבים מצבעי יסוד. למשל כחול מביע עצב וצהוב שמחה וירוק שלווה וכן הלאה. הצייר ווסילי קנדינסקי כתב ספר שבו הוא ממשיל את הצבעים לקלידי פסנתר ומבאר על אילו מיתרים נפשיים ותודעתיים פורט כל צבע. אלה הם כמו אותיות שהצייר מרכיב מהן מילים ומספר את סיפורו על ידן. האותיות היסודיות של הציור שהוא המציאות המוחשית הם ארבעת היסודות. מי שמבקר בתערוכת ציורים לא מסתכל על טבלת צבעי יסוד פשוטים. הוא רק מבין שהם קיימים מכח הסתכלותו בציורים. כך גם ארבעת היסודות לא רואים אותם כמו שהם בעולם המוחשי אבל יודעים על קיומם מתוך הסתכלות בו.

המקומות של ארבעת היסודות הם עניינים רוחניים שמשתקפים אחר כך במציאות המוחשית כמקומות ממש, כלומר גוף ששולט בו יסוד העפר נופל למטה ממש, כי במובן הרוחני של עפר יש את הבחינה של המובן הרוחני של 'למטה'. וביארתי בעניין למעלה ולמטה (לעיל רשימה 40 על פיזיקה ספר ד') יעויין שם שהם עניין של משפיע ומקבל ושאלה נבראו בתחילת הבריאה שזהו שמים וארץ. ומזה השתלשל שבעולם המוחשי יש גם כן בחינות של 'למעלה' ו'למטה'.

עולם מוחשי שיש לו התפשטות תלת מימדית מתחיל רק אחרי שצורות החלו להצטייר בחומר שמורכב מכל ארבעת היסודות, ולא בארבעת היסודות בטהרתם.

כך גם בסיפור הבריאה, כל הסיפור עד יום השבת הוא צורות שנבראו בעולם הצורות בלי גוף חומרי מוחשי. המקור הוא אחד פשוט לגמרי, הריבוי נברא קודם כצורות. שם עיקר הענין של בריאת הריבוי מתוך האחדות והאחדות שבריבוי שהוא עיקר תוכן מעשה בראשית. ורק אחר כך נעשה כל זה מצוייר בחומר המוחשי שהוא חומר שמורכב מארבעת היסודות בהרכבה מזגיית, כלומר לא תערובת כמו קמח ומלח מעורבים אלא התרכבות שיוצרת חומר חדש עם תכונות חדשות, וכגון שממימן וחמצן נוצרים מים. וזה עניין יום השבת שבו נעשה הכל בטבע ובאופן מוחשי וזהו ספירת מלכות שהיא היציאה אל הפועל של כל מה שנברא, כלומר ציורו באופן מוחשי וניתן למגע. כל זה מבואר בדברי המקובלים שאמרו שימי הבריאה הם כנגד הספירות, והשבת הוא כנגד המלכות שהיא היציאה אל הפועל בממשות חומרית מוחשית, ויום השבת עדיין אנחנו בו שהרי אנחנו נמצאים בבחינת מלכות. ובתוך המלכות מצויירות כל השבע לכן גם במציאות שלנו יש ששת ימים ושבת שהיא סוף מעשה ובה הכל עשוי כבר. ובאמת אנו עושים שהרי נאמר אשר ברא אלוהים לעשות.

.

הקושיות שהקשו על דברי אריסטו בפרק זה חזקות מאוד ואין עליהן תירוץ, רק שהן מיוסדות על ההנחה שהוא מדבר במציאות מוחשית, ובאמת מכח קושיות אלה ברור שהוא אינו מדבר במציאות מוחשית אלא בבחינות הרוחניות של הדברים.

הזיווג באדם מתחיל מנקודת המוח הפנימית העמוקה ביותר, משם מקור טיפת הזרע, והוא עניין הדעת שהוא קו האמצעי מהכי גבוה עד המדרגה התחתונה, וכמו שהבאתי לעיל מספר שערי אורה, והולך מהמוח דרך קו האמצע עד איבר ההולדה, וגם שם הוא נקודה שהיא טיפת הזרע שבה כולו חוזר לבחינת נקודה ומזה נעשה הזיווג וההולדה.

הכוכב הוא הנקודה של הגלגל, משם הוא נוצר ממה שמעליו ומשם הוא מוליד את מה שתחתיו. והזיווג הוא על ידי החיכוך ומזה החום. והחימום של הכוכב הולך לאוויר כי האש הוא בחינת המשפיע והעפר הוא בחינת המקבל, והאוויר הוא בחינת המקבל העליונה ביחס לאש, הזכה ולכן אור הכוכב מאיר שם.

לקמן בפרק ט' אריסטו דן בשאלה האם הכוכבים עושים רעש בתנועתם. הוא חולק על מי שאמר שהכוכבים יוצרים רעש בתנועתם, שהרי איננו שומעים רעש. הצד שלו לומר שהכוכבים ירעישו הוא משום שהם נעים בתנועה עצמאית ביחס לגלגל והם מתחככים בגלגל שבתוכו הם נעים, כמו סירה שמתחככת במים בתנועתה ומרעישה. וממה שאין רעש הוא מוכיח שהכוכבים קבועים בגלגל ואינם נעים בתנועה עצמאית כלל ביחס לגלגל אלא הגלגל נע והם נעים איתו.

רואים מהדיון שם שלגבי החיכוך יש שאלה רק על מה שהכוכב נוגע בו, והוא החומר החמישי של הגלגל שהכוכב נמצא בו, ואין בכלל שאלה על חיכוך בין הגלגל לאוויר. ואם הכוכב נע ביחס לגלגל ומתחכך בגלגל הוא ירעיש, ואם אינו מרעיש מוכח שאין חיכוך בינו לבין הגלגל, והשאלה לגבי חיכוך עם האוויר לא עולה כלל. והרי אם כאן הוא אומר שהאור של הכוכב נוצר מהחום של חיכוכו באוויר הרי חיכוך זה יכול גם לגרום רעש? וכן הקשה בהערה במהד' רוס ולא תירץ.

2018-02-20 02_20_13-אריסטו רוס עם מספרי עמודים_פיסיקה_השמים_הויה והפסד חלק 2_ - PDF-XChange Editor

אמנם הביאור בזה הוא שזיווג הוא רק בין משפיע למקבל. והמקבל הקרוב למדרגת הגלגל הוא האוויר. ומקבל הוא חסר ובבחינת חומר ביחס למשפיע והאוויר הוא חומרי ביחס לכוכבים. וזיווג גורם לחום ולא לקול. לכן בין הכוכב לאוויר יש זיווג והוא גורם לחום עד שמאיר אבל לא לקול. חיכוך שגורם לקול הוא לא מבחינת זיווג אלא מעניין אחר, עיין לקמן בפרק ט' הביאור בזה.

.

.

בספר עץ חיים מהאר"י ז"ל כתב בזה:

"שער מג פרק ב

באור שמים דעשיה:

הנה י' רקיעים הם ונזכר פ' ויקהל והם סוד ט"ס עלאין דעשיה כנ"ל ונוסף בהם וילון הוא נגד עטרת היסוד המכניס ומוציא והבן זה שאינו משמש כלום אלא כניסה ויציאה והרקיע הוא יסוד דעשיה ובו קבועים חמה ולבנה כוכבים ומזלות וילון הנ"ל הוא מכסה ליסוד זה כי יסוד נקרא בוקר ועטרת היסוד שהוא בחינת דוד חופה בסוד בוקר אערך לך ואצפה כנזכר פ' בלק דר"ד ולכן דוד לא היה לו חיים כי וילון לית לה מגרמה כלום והבן זה לכן נכנס שחרית ויוצא ערבית בסוד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה דאתכסיא ביממא ואתגליא בליליא ובזה הרקיע יש בו כל הט' גלגלים המקיפים העולם והם שהזכירו הפילוסופים בספריהם ובז"ת הם ז' כוכבי לכת ובח' שאר הכוכבים והי"ב מזלות ובט' גלגל היומי המקיף כולם בכ"ד שעות ממזרח למערב וכל אלו הט' גלגלים קבועים ברקיע רמז לדבר ויתן אותן אלהים ברקיע השמים ולא אמר ברקיעים וזה יובן מברייתא דשמואל הקטן שכתב שהרקיע עשוי כאהל כמ"ש בפרקי ר"א וקאמר אח"כ שהגלגלים סובבים ובזה יצדקו דברי חכמים הם התוכניים והבן זה.

ואלו הגלגלים הם י' בחי' יסוד דעשיה ולמעלה מהם שחקים כו' עד ערבות כו' וכ"ז בעשיה ואלו הם הז' רקיעים שנתבאר בספר הרזים בסוד המלבוש. ודע שאלו הרקיעים הם כולם בסוד העגולים דעשיה ובהם עצמות וכלים ואורות מקיפים ויושר הכל זה תוך זה וסביב כל א' מהם יש ג"כ רקיע דס"א שהם אחוריים ואלו אינם נקרא שדים ומזיקין אלא מקטרגים סטרא דמסאבותא ובכח אלו היו דור אנוש עובדין לחמה ולבנה ולאלקים אחרים שכבר ביארנו שכל עשיה מעורבת מטו"ר בסוד הלבושים לבד ולכן יש מלאכים שהם בחי' לבושים והם טו"ר לכן אסור להשתמש בקבלה מעשיות וכנזכר בתיקונים תקון ס"ו דצ"ז ודף ק' וכ"ז עולם העשיה נק' עולם האופנים סנדלפו"ן כי הוא סנדל של השכינה והשכינה מבפנים וזהו סנדלפו"ן כי השכינה נקרא רגל בסוד והארץ הדום רגלי וזהו סנדלה והבן זה. אמנם סוד אור היושר הוא באמצע הרקיעים כולם בנקודה האמצעית של כל רקיע ורקיע כנ"ל בהקדמה ונמשך עילא לתתא ושם באמצע יש ז' היכלין קדישין דעשיה וכנגדן ז' היכלין דמסאבא כולם בבחי' יושר כמ"ש ג"כ ברקיעים שהם עגולים כנ"ל וכמו שהוא למטה בארץ כן הוא למעלה שכל מה שהוא נגד א"י הוא קדושה וסביביו ארצות עמים וכן נגד ג"ע הארץ יש למעלה ברקיע בסוד זרוע ימין שהוא מכון לשבתך פעלת ה' ונגד גהינם זרוע שמאל הארץ מוון למעלה זרוע שמאל ששם הקלי' נאחזין ושם מדורין דילהון ונגד א"י יש פתחי הרקיעים נזר פרשה ויקהל דר"א ע"ב ובסיום שער ההוא יש פתח א' הנקרא מגדו"ן אך באמצע השער ההוא שהוא נגד א"י יש פתח גדולה וסביב פתח ההוא יש ע' שערים שמשם נזונין ע' אומות מתמצית פתח ההוא ובאותו פתח יש פרות דקדושה דלא שביק לסט"א שיזונו משם נזר פרשה תרומה קמ"א והוא לבוש ג" אלא שהוא קדוש לן אין הקדושה מתגלית בזמה"ז וגם הפתח הזה הוא באמצא הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך פתח ההוא ויש ג"כ פרוכת אחר לעכב סט"א שלא ינס לא"י וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחי' היסוד שבמלכות נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסייא קדישא ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולין למעלה בלילה ואע"פ שאמר בפרשה ויקהל דר"א ע"ב שהתפלות סלקין במזרח ומערב כו' זהו בעליית האוירין אבל אח"כ כולם נכנסים תוך פתח ההוא האמצעי.

והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועים לכן תמיד הפתח מכוון נגד א"י אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים ונמצא כשאנו אומרים שרקיע קבוע על אלו הרקיעים ושאנו אומרים גלגל חוזר הוא הגלגל ולא הרקיע ור"א ור"י אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שהוא המזל שבו ואמרו שכל מזל חוזר ורקיע קבוע וכן הוא האמת כי גלגל וכוכב שבו הכל נקרא על שמו ע"ש הכוכב כי הכוכב הוא נקודות הגלגל ונשמתו וגלגל הוא גוף בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל וזהו הטעם שאינו נזכר ברדז"ל תנועת גלגל אלא תנועת כוכב לבד ורקיע קבוע במקום אחד כאהל:

שער מג פרק ג

ביאור ג"ע הארץ כבר נתבאר שהוא נקודת האמצעי של קו שוה היום של כל העולם והוא לדרום א"י והוא נגד בינה דמלכות עשיה כנ"ל שהוא עולם הבא הצפון לצדיקים לעה"ב ונודע שהס"א אין לה אחיזה בבינה ולכן אין סט"א בג"ע משא"כ בבהמ"ק שאע"פ שהוא נקודת היסוד הוא יסוד דמלכות וג"ע הוא בינה דמלכות ונודע שהחצונים אין להם אחיזה בבינה וגם בחסד שהוא זרוע ימין אך ביסוד דנוקבא לפעמים יש בהם דם נדות ח"ו שהוא ימי החורבן שאז שלטה בה סט"א ובכלות הדם תכף אזלא לה וכן כשיש הלנת מת בירושלים אך לא בעיקרו אך בג"ע אין לה אחיזה כלל. ואמנם קרקע הגן שהוא הארץ שלו שהוא בינה דמלכות נוגעת ואינה נוגעת בזאת הארץ שלנו והיא יותר זכה במאד מאד כערך היסוד אל בינה ורקיעים שלה הם ט"ס ראשונות שלה ע"ד שבארנו בעה"ז שלנו והנהר הוא היסוד שבה ועץ החיים הוא ת"ת שבה ועץ הדעת עטרת היסוד שבה שהנהר יוצא מתחתיו ועץ הדעת סמוך לו ולהיות ג"ע ארציי יש בו קצת אחיזה כל שהוא משם להחצונים והוא טו"ר אלא אין נכנסין בתוכו ובחטא אדה"ר גרם שיכנס הנחש עד עץ הדעת ונגע בו וצעק העץ ואמר רשע אל תגע בי והיה האתרוג שהוא נגד עטרה כמבואר אצלינו בסוד הלולב שהוא עץ החיים ע' תמרים ע' ענפים י"ב עיינות י"ב שבטים ושאר ספי' אשר שם הם שאר עצי הגן כמ"ש מכל עץ הגן אכול תאכל והיכל קן צפור שבו משיח בין לאה העליונה היא בינה שבינה מבחי' המלכות שבה בסוד והאם רובצת והרקעים ט"ס עלאין דילה ובאמצע אותן הרקיעים נקודה חדא הנקרא עדן שהוא חכמה ובו כלול כתר ובזה נשלם כל הי"ס דמלכות דעשייה ולהיות רקיע הגן הנ"ל בחי' הדעת ונקודת אמצעי חכמה עדן והוא בסוד זרוע ימין שאין בו קליפה לכן רקיע זה יותר מעולה מרקיע עה"ז כנזכר פרשת ויקהל דר"ט שנעשה מאש ומים עלאין והנה זה הרקיע הוא תוך הרקיע דעה"ז דעשיה והוא רקיע החופף נגד הגם ולא יותר והוא תחת הרקיע דעשיה דבוק עמו בתוכו וז"ש שם עביד מינייהו מתיחו דרקיעא חדא ומתחבר גו רקיע אחרא ולא אמר ברקיע אחר אלא גו רקיע ר"ל הוא בתוכו ממש ומחובר עמו וז"ש כד עביד קב"ה רקיע אייתי אש ומים כו' עד דמטי להאי אתר דגנתא דעדן ויתבי פי' כי נטיל אש ומים מבחי' כסא דבריאה ומשם בלבד הוא השתלשלותו ועשה מהם שמים דעה"ז עשר יריעות וז"ס אתפשטו ר"ל זה לתוך זה עד דמטי להאי אתר ולא ירדה יותר ואח"כ הביא אש ומים עלאין מושפעים מחו"ג דאצילות ומהם עשה הרקיע דעל גנתא גו האי רקיע אחרא הנ"ל בתוכו ומכח סיבוב הרקיע שעל הארץ הזאת שהוא על הרקיע ע"י מוסבב ג"כ רקיע ג"ע תרין זמנין בכל יומא כנזכר פי' ויקהל דר"י ע"א ושיעור זה הרקיע מכוון נגד שיעור הגן ולא יותר ובזה רקיע יש ד' גוונין חורא בדרום סומקא בצפון ירוק במזרח אוכם במערב ובאלו הד' גוונין שב' רוחות הרקיע יש ד' פתחין ובכולין יש נהורין כפי אותן הגוונין ונמשכין כל הד' נהורין מפתחא דאמצעיתא ובתוך נהורין ההם באמצע כל א' וא' יש אות א' גנוז שם והם בחי' ד' חיות הקודש של אותו רקיע שהם חו"ב תו"מ שבדעת והם אות ב' במזרח ולזמנין אתחזייא אות א' ואות מ' בדרום ואות ג' במערב ואות נ' במערב והם שרשי הד' חיות הנאחזין בדעת הוא הרקיע הזה הנקרא רזא דאורייתא ולפי שבמזרח כלול צפון ודרום לכ כאשר גובר בו החסד נקרא רפאל וכשינק מהדין נקרא בוא"ל כנזכר פרשת תרומה קמ"ז ובדרום מיכאל ובצפון גבריאל ובמערב נוריאל ורקיע זה להיותו סוד הדעת נשרשים בו כל כ"ב אותיות התורה דוגמת יסוד תחתון ומטל עליון הנמשך מג' מוחין דעתיקא לרישא דז"א משם נמשך אל הדעת הזה בכ"ב אתוון אלו כי ג' מוחין הם סוד יה"ו מלא באלפין כי כן הז"א בחינת אלפין והם גימ' ט"ל ומשם יורד המזון אל הנשמות שבג"ע הארץ כי התורה הוא המזון והמצות הם הלבושים והבן זה כמ"ש במקומו ובזה הרקיע שהוא סוד הדעת ממנו נמשך עמודא חדא והוא סוד חוט השדרה היורד מן הדעת מבחי' יסוד שבו שהוא פתחא אמצעיתא ונמשך עד קרקע הגן היא מלכות ומשם עולין ויורדין הנשמות תדיר ובו ג' גווני קשת כי היסוד קשת איקרי הכלול מחג"ת ג' גוונין אילין וכפי שורש הנשמה עולה בא' מאותן הגוונין ובעת הזווג שהוא בריש ירחא ובשבת אז מתגלין ג' נהורין מחג"ת שבדעת ונגלין להאיר בג' גוונין דבההוא קשת שהוא העמוד ואז עולין בו הנשמות בסוד מ"נ אל זה הרקיע דעת דנוקבא ומשם מקבלים טפת מ"ד ומאירין ומתענגים שם וזה השעשוע האמיתי הנזכר תמיד בזוהר וז"ש פ' ויקהל דר"י כמה דהאי נהר אתפריש ונפיק כו' הכי נמי מגו פתחא כו' ר"ל שכמו שהנהר שהוא בחי' יסוד התחתון הוא כולל כל ד' בחי' ולכן אתפרש לד' נהרין דגנתא כן האי פתחא דאמצעיתא שהוא יסוד הדעת העליון שהוא הרקיע גם הוא חד נהורא שם באמצע ומשם יפרד לד' נהורין בד' פתחין האחרות כנ"ל כי זה העמוד הוא באמצעיתא ויורד עד עץ החיים שגם הוא באמצע הגן והוא בחי' הת"ת ומתחת עץ החיים יוצא האי נהר שהוא היסוד הרי שהנשמות נכנסין דרך האי נהר ומשם נכנסות תוך עץ החיים ומשם עולין דרך האי עמודא לפתחא דאמצעיתא עד העדן שהוא חכמה דנוקבא דעשיה ואז סליק תמן מ"ן בסוד המחשבה ההוא וכדין צדיק העליון דיצירה אריק בה מ"ד והוא שעשוע דנשמתין וז"ש כדין אלביש קנאה מנהורין דחד צדיק עילאה כי יסוד דיצירה הוא נהורא עילאה דאצילות כנודע דו"ס מקננן ביצירה וההוא נהורא דצדיק עלאה מלביש קנאה ובא להזדוג עמה:

מ"ב החילוק שיש בין עה"ב ובין לעתיד לבא ששניהן באמא אך יש בינה ותבונה והתבונה היא נכנסת בבחינת מוחין גו רישא דז"א ותבונה זו נקרא עה"ב כנודע שהנוקבא נקרא עולם ואמנם עולם התבונה זו בא תמיד בסוד מוחין ונמשך אל רישא דז"א וז"ש בספר הבהיר שאלו תלמידיו מהו עה"ב א"ל עולם שכבר בא פי' שכבר נמשך ובא ברישא דז"א ותמיד נמשך ובא עה"ב כתרגומו עלמא דאתי ופי' דאתי תדיר ואתמשיך ברישא דז"א אך בינה נקרא לעת"ל שעדיין לא בא אמנם עתידין לבא אח"כ שאז יגדל מעלת ז"א ויהיה לו תמיד מוחין דבינה ולא מתבונה וזהו ענין אמרם לעתיד לבא:"

2018-02-20 01_02_19-עץ חיים2018-02-20 01_02_46-עץ חיים2018-02-20 01_03_03-עץ חיים2018-02-20 01_03_37-עץ חיים2018-02-20 01_03_56-עץ חיים2018-02-20 01_04_11-עץ חיים

 

מה שהמדע של זמננו גילה דברים רבים לגבי הכוכבים, אין לזה שום שייכות לדברי אריסטו. אריסטו עוסק בתוכן העמוק שאותו מספר הבורא דרך הציור הנקרא "כוכבים", שיסודו הוא במחשבה ובכוונה ובתוכן, ומה שהציור מגיע למוחשיות זה רק סדר דברים שנראה לבני האדם ממקומם על הארץ.

זה מה שכתב אריסטו לעיל פרק ג':

"Since circular motion is not the contrary of the reverse circular motion, we must consider why there is more than one motion, though we have to pursue our inquiries at a distance – a distance created not so much by our spatial position as by the fact that our senses enable us to perceive very few of the attributes of the heavenly bodies. But let not that deter us [להרתיע אותנו]. The reason must be sought in the following facts. Everything which has a function exists for its function. The activity of God is immortality, i.e. eternal life. Therefore the movement of that which is divine must be eternal. But such is the heaven, viz. a divine body, and for that reason to it is given the circular body whose nature it is to move always in a circle."

הוא אומר כאן שאנו חוקרים בדברים רחוקים, אבל לא מרחק של מקום, כמה קילומטר יש בינינו לבין הדברים שאנו חוקרים אותם, אלא המרחק הוא משום שהחושים יכולים לתפוש רק מעט מהמאפיינים של הגופים השמיימיים.

לכאורה זה לא מובן, הרי המרחק בקילומטרים יש לו משמעות רק בגלל שהוא מפריע לחושים לראות, ואם כן המרחק בקילומטרים והבעיה שהחושים לא יכולים לתפוש הרבה היא אותה בעיה עצמה ואלה לא שתי בעיות. ועוד למה הוא אומר שאין לנו להרתע, הרי באמת ראוי להרתע מלדבר על דברים שאיננו יודעים מאומה לגביהם. ועוד החקירה שלו היא עיונית לגמרי ולא קשורה כלל לתפישה חושית ולמה אמר שיש בעיה בגלל שהחושים לא יכולים לתפוש כל כך.

אלא וודאי הוא בא לומר שהוא לא מתייחס כלל למרחק מבחינת מקום, כמה קילומטרים יש, כי אנו עוסקים כאן בעיון שכלי ולא בחקירה אמפירית תצפיתית שצריכה הסתכלות של חושים. והעיון השכלי קשה כי מאוד מופשט והשכל שלנו רגיל לחשוב לפי תפישת החושים וכאן רוב העניינים לא נתפשים בחושים, כלומר גם לא בכח הדמיון, וצריך התבוננות מופשטת מאוד לחקור בהם. ועל זה הוא אומר שאין לנו להרתע, ומיד הוא מדבר בדברים הכי מופשטים וקשים לתפישה.  ומבואר מזה שהדיון אינו על המציאות המוחשית אלא על התוכן הרוחני שלה, והמקום של ההסתכלות במציאות המוחשית מאוד מוגבל כיוון שזה רק השתקפויות של התוכן הפנימי.

.

.

.

פרק ט'

כל הפרק:

"From all this it is clear that the theory that the movement of the stars produces a harmony, i.e. that the sounds they make are concordant, in spite of the grace and originality with which it has been stated, is nevertheless untrue. Some thinkers suppose that the motion of bodies of that size must produce a noise, since on our earth the motion of bodies far inferior in size and in speed of movement has that effect. Also, when the sun and the moon, they say, and all the stars, so great in number and in size, are moving with so rapid a motion, how should they not produce a sound immensely great? Starting from this argument and from the observation that their speeds, as measured by their distances, are in the same ratios as musical concordances, they assert that the sound given forth by the circular movement of the stars is a harmony. Since, however, it appears unaccountable that we should not hear this music, they explain this by saying that the sound is in our ears from the very moment of birth and is thus indistinguishable from its contrary silence, since sound and silence are discriminated by mutual contrast. What happens to men, then, is just what happens to coppersmiths, who are so accustomed to the noise of the smithy that it makes no difference to them. But, as we said before, melodious and poetical as the theory is, it cannot be a true account of the facts. There is not only the absurdity of our hearing nothing, the ground of which they try to remove, but also the fact that no effect other than sensitive is produced upon us. Excessive noises, we know, shatter the solid bodies even of inanimate things: the noise of thunder, for instance, splits rocks and the strongest of bodies. But if the moving bodies are so great, and the sound which penetrates to us is proportionate to their size, that sound must needs reach us in an intensity many times that of thunder, and the force of its action must be immense. Indeed the reason why we do not hear, and show in our bodies none of the effects of violent force, is easily given: it is that there is no noise. But not only is the explanation evident; it is also a corroboration of the truth of the views we have advanced. For the very difficulty which made the Pythagoreans say that the motion of the stars produces a concord corroborates our view. Bodies which are themselves in motion, produce noise and friction: but those which are attached or fixed to a moving body, as the parts to a ship, can no more create noise, than a ship on a river moving with the stream. Yet by the same argument one might say it was absurd that on a large vessel the motion of mast and poop should not make a great noise, and the like might be said of the movement of the vessel itself. But sound is caused when a moving body is enclosed in an unmoved body, and cannot be caused by one enclosed in, and continuous with, a moving body which creates no friction. We may say, then, in this matter that if the heavenly bodies moved in a generally diffused mass of air or fire, as every one supposes, their motion would necessarily cause a noise of tremendous strength and such a noise would necessarily reach and shatter us. Since, therefore, this effect is evidently not produced, it follows that none of them can move with the motion either of animate nature or of constraint. It is as though nature had foreseen the result, that if their movement were other than it is, nothing on this earth could maintain its character.

That the stars are spherical and are not selfmoved, has now been explained."

עיין לעיל בפרק ז' ששם כתב אריסטו שהאור של הכוכבים נובע מכך שהם מתחככים באוויר ומתחממים מהחיכוך, ומזה הם מתלהטים ומאירים. עיין שם מה שביארתי בזה.

כאן לא מדובר כלל על חיכוך עם האויר, אלא רק על חיכוך עם הגלגל עצמו שהכוכב נמצא בתוכו. ואריסטו אומר שממה שהוא לא מרעיש מוכח שהוא קבוע בגלגל ולא נע באופן עצמאי ביחס לגלגל, כי אם היה נע ביחס לגלגל היה מרעיש מכח החיכוך עם הגלגל.  ולעיל פרק ז' ביארתי שהחיכוך עליו מדובר שם הוא מעניין זיווג שגורם לחום ולא לקול. והזיווג שייך לגבי האוויר שהוא בבחינת מקבל, שרק עם מקבל שייך זיווג.

כאן החיכוך לא שייך לזיווג אלא להיפך, להתנגדות.

.

.

דעת חכמי ישראל היא כמו הפיתגוראים, שהכוכבים משמיעים קול במהלכם.

(מסכת יומא כ' ב':

"מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים.

והאי חירגא דיומא לא שמיה.

והיינו דקאמר נבוכדנצר: (דניאל ד, לב) "וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין"

תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה

תנו רבנן שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו ואלו הן קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וי"א אף לידה ויש אומרים אף רידייא ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה"

רש"י:

והאי חירגא לא שמיה – והאי פסולת הנסורות והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש:

לא שמיה – כן שמו לשון אין:

וי"א אף רידייא – מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת וקורא להן שנאמר תהום אל תהום קורא כדאמרי' במס' [תענית דף כד. ודף כה:] ואמרינן התם דדמי לעגלא ולכך נקרא רידייא לשון שור החורש מתרגמינן לא תחרוש לא תירדי (דברים כב):)

.

.

יש מחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי האומות, שחכמי ישראל אומרים שהגלגל קבוע והמזלות חוזרים. הגלגל אינו נע, והכוכב שנמצא באותו גלגל יש לו תנועה עצמית והוא הולך בעצמו על פני הגלגל העומד, ולכן נוצר חיכוך בין הכוכב לגלגל ומזה נעשה קול. וחכמי ישראל הודו שדברי חכמי האומות נראים יותר.

.

.

פסחים צ"ד א':

"ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין.

אמר רבי תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון

מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כבוצינא דריחיא א"נ כצינורא דדשא

חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע

אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין"

רש"י:

גלגל – כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו גלגל קבוע ואינו מגלגל אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין:

לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון – ואי ס"ד גלגל חוזר ומזלות קבועין נמצא גלגל מוליך ומגלגל המזלות לכל ד' הרוחות כשם שהוא מגלגל והיינו כמין אופן ונתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע וכשעולה צדו זה שוקע צדו אחר לפי דברי חכמי אומות העולם שאומרים גלגל חוזר ולפי דברי חכמי ישראל שאומרים גלגל קבוע אין לפרש שוקע ועולה אלא במזלות:

דילמא כי בוצינא דריחיא – כברזל התחוב בנקב רחב שברחים שהשוכב עומד במקומו והברזל חוזר ואם באת לגלגל השוכב מתגלגל סביב הברזל והברזל עומד במקומו:

אי נמי כי צינורא דדשא – שהדלת סובבת בחור המפתן העליון והמפתן במקומו עומד ואם באת לגלגל המשקוף הוא מתגלגל סביב הציר והדלת עומד במקומו וכך הגלגל מתגלגל בפני עצמו ומוליך החמה והמזלות קבועים בגלגל אחר בתוכו ואותו הגלגל אינו זז ממקומו אלא גלגל חיצון מוליך חמה על פני כל המזלות אי נמי גלגל חמה מבפנים וגלגל המזלות מבחוץ:

למטה מן הרקיע – זורחת על הארץ כאשר אנו רואין ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת ואינה נראית למטה: ה"ג וחכמי או"ה אומרים ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע:

מעינות צוננין – אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה ואע"פ שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם אבל תכף נביעתן הן צונן ביום לפי שהחמה גבוהה מהן:

ובלילה מעינות רותחין – שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות:

.

.

וכן כתב במורה נבוכים ב ח, שהמחלוקת האם מהלך הכוכבים יוצר קול, תלויה במחלוקת האם הגלגל קבוע והכוכבים נעים בעצמם בתוך הגלגל הקבוע, או שהכוכב מקובע בגלגל ואין לו תנועה ביחס לגלגל אלא הגלגל בעצמו הוא שמסתובב ביחד עם הכוכב שבו, ולכן אין חיכוך בין הכוכב לגלגל ואין קול:

"מן הדעות הקדומים, המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים, שלתנועות הגלגלים קולות נוראים ועצומים מאד, והיתה ראייתם על זה אמרם, שהגרמים הקטנים אשר אתנו, כשיתנועעו תנועה ממהרת, ישמע להם קעקוע עצום וצלול מרעיד; כל שכן גרמי השמש והירח והכוכבים, על מה שהם עליו מן הגודל והמהירות. וסיעת פיטאגורו"ס כולה תאמין שיש להם קולות ערבים, נערכים עם גודלם כערך ניגוני המוסיק"א. ויש להם לתת עילה להיותנו בלתי שומעים הקולות ההם העצומים והנוראים. וזה הדעת מפורסם באומתנו גם כן. הלא תראה החכמים יתארו גודל קול השמש בעת מרוצתה כל יום בגלגל, וכן ראוי לכולם. אמנם אריסט"ו ימאן זה, ויבאר שאין קול להם, ואתה תמצא זה בספר השמים והעולם ומשם תבין זה. ולא תרחיק היות דעת אריסט"ו חולק על דעת החכמים בזה, כי זה הדעת, רוצה לומר: היות להם קולות, אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות חוזרים. וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בענייני התכונה האלו, והוא אמרם בפרוש: "ונצחו חכמי אומות העולם חכמי ישראל". וזה אמת, כי העניינים העיוניים אמנם דיבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון, ולזה יאמן מה [נ"א: מי] שהתאמת מופתו:"

.

.

בהלכות יסודי התורה פרק ג' כתב שאחד מהגלגלים נקרא רקיע.

 

במדרש רבה נאמר שיש הבדל בין רקיע לגלגל:

"היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. ר' פנחס בשם ר' אבהו אמר מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו, (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו', היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים. ומן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, ומרקיע עד רקיע מהלך ת"ק שנה, ראה כמה הוא גבוה. (בראשית רבה ו ט)

.

.

וכתב בספר עץ חיים שהעתקתי מקודם בפרק ז' שחכמי ישראל וחכמי האומות אינם חולקים, אלא כל אחד דיבר על עניין אחר. יש עשרה רקיעים שהם עניין אחר מהגלגלים), והם לא נעים בתנועה מעגלית אלא הם קבועים. הם ט' הספירות העליונות של עשייה, כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד ויסוד.

עשייה הוא העולם של המציאות הגשמית המוחשית. היסוד של עשיה הוא השלמת בריאת כל מה שיש בבריאה, כל הצורות של כל פרט מהריבוי שיש בטבע, מלבד היציאה אל הפועל להיות קיימת בחומריות מוחשית. סיפור הבריאה בבראשית פרק א' עד יום השישי שהוא היסוד עוסק בבריאת עולם האידיאות, שיש בו כבר ריבוי והוא העולם המוחשי עצמו רק שעדיין אינו מוחשי אלא קיים כאידיאות.  היסוד הוא כנגד איבר התשמיש של האיש (יום השישי, וזהו ישיש עליך אלוהיך כמשוש חתן על כלה), והוא משפיע למלכות שהיא כנגד הנקבה שמוציאה אל הפועל להיות קיים במציאות הטבעית המוחשית וזהו יום השבת.
(ויהי ערב ויהי בוקר יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:)

ביסוד של עשייה, הוא יום השישי, יש וילון, שהוא הרקיע העשירי. כרגע איננו מתייחסים לוילון, שהוא שייך לעניין סוד הזיווג עם המלכות של עשייה שהוא המציאות המוחשית ממש שהיא קיימת ולא קיימת כאחד.

(כתב על הוילון בספר עץ חיים:

"ונוסף בהם וילון הוא נגד עטרת היסוד המכניס ומוציא והבן זה שאינו משמש כלום אלא כניסה ויציאה והרקיע הוא יסוד דעשיה ובו קבועים חמה ולבנה כוכבים ומזלות וילון הנ"ל הוא מכסה ליסוד זה כי יסוד נקרא בוקר ועטרת היסוד שהוא בחינת דוד חופה בסוד בוקר אערך לך ואצפה כנזכר פ' בלק דר"ד ולכן דוד לא היה לו חיים כי וילון לית לה מגרמה כלום והבן זה לכן נכנס שחרית ויוצא ערבית בסוד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה דאתכסיא ביממא ואתגליא בליליא ובזה הרקיע יש בו כל הט' גלגלים המקיפים העולם והם שהזכירו הפילוסופים בספריהם")

בכל מקרה הרקיע שמדובר בו הוא הרקיע התשיעי שהוא יסוד של עשייה. בו קבועים כל הגלגלים והכוכבים.

וכך כתב בספר עץ חיים:
"וכל אלו הט' גלגלים קבועים ברקיע רמז לדבר ויתן אותן אלהים ברקיע השמים ולא אמר ברקיעים וזה יובן מברייתא דשמואל הקטן שכתב שהרקיע עשוי כאהל כמ"ש בפרקי ר"א וקאמר אח"כ שהגלגלים סובבים ובזה יצדקו דברי חכמים הם התוכניים והבן זה"

חז"ל מתייחסים אל הרקיע התשיעי ולא אל הגלגלים, וכשהם אמרו "גלגל קבוע ומזלות חוזרין" הכוונה בלשון "גלגל" היא לרקיע התשיעי שבו נמצאים הגלגלים. הרקיע הזה אינו סובב אלא עומד קבוע בלי תנועה, ובו יש את הגלגלים שהם מסתובבים, והכוכבים עצמם באמת קבועים בגלגלים ומה שנע הוא רק הגלגלים ואין לכוכבים תנועה עצמאית ביחס לגלגלים, וכמו שאומר אריסטו. ואל הזכירו את הגלגלים כי הכוכבים שבהם הם העיקר שלהם וכשאמרו כוכב התכוונו ביחד עם הגלגל שהכוכב קבוע בו.

ואילו אריסטו וחכמי אומות העולם כשאמרו "גלגל קבוע ומזלות חוזרין", התכוונו לגלגל ממש ולא לרקיע, ובזה חכמי ישראל מסכימים איתם.

לפי ביאור האר"י ז"ל בספר עץ חיים אין מחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם.

וזה לשונו:

"והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועים לכן תמיד הפתח מכוון נגד א"י אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים ונמצא כשאנו אומרים שרקיע קבוע על אלו הרקיעים ושאנו אומרים גלגל חוזר הוא הגלגל ולא הרקיע. ור"א ור"י אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שהוא המזל שבו ואמרו שכל מזל חוזר ורקיע קבוע וכן הוא האמת כי גלגל וכוכב שבו הכל נקרא על שמו ע"ש הכוכב כי הכוכב הוא נקודות הגלגל ונשמתו וגלגל הוא גוף בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל וזהו הטעם שאינו נזכר בדברי רבותינו ז"ל תנועת גלגל אלא תנועת כוכב לבד ורקיע קבוע במקום אחד כאהל:"

.

.

הרמב"ם בכל המקומות כותב כאילו הרקיעים והגלגלים הם עניין אחד, מלבד במורה נבוכים ב' ל':

"וממה שצריך שתדעהו שאמרו, ויבדל בין המים, אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחד, אמנם פירושו שהוא הבדיל ביניהם בהבדל הטבעי רצוני בצורה, ושם קצת זה אשר קראו מים תחלה דבר אחד בצורה טבעית הלבישו, ושם קצתו בצורה אחרת, וזהו המים, ולזה אמר עוד, ולמקוה המים קרא ימים, הנה כבר גלה שזה המים הראשון הנאמר בו על פני המים, אינו זה אשר בימים, אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר, וקצתו הוא זה המים, ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, כאמרו ויבדל אליהם בין האור ובין החשך, אשר הוא הבדל בצורה אחת, והרקיע עצמו מן המים נתהוה, כמו שאמרו הוגלדה טפה האמצעית, ואמר ג"כ ויקרא אלהים לרקיע שמים, כפי מה שבארתי לך לבאר שתוף השם, ושאין השמים הנאמר תחלה באמרו את השמים ואת הארץ, הם אלו אשר נקראו שמים, וחזק זה הענין באמרו, על פני רקיע השמים, לבאר שהרקיע בלתי השמים, ומפני זה השתוף בשם יקראו ג"כ שמים האמתיים רקיע, כמו שנקרא הרקיע האמתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, ויתבאר ג"כ בזה המאמר מה שכבר התבאר במופת מהיות הכוכבים כלם והשמש והירח תקועות בגלגל שאין ריקות בעולם, ואינם על שטח גלגל כמו שידמו ההמון מאמרו ברקיע השמים ולא נאמר על רקיע השמים, הנה כבר התבאר שחמר אחד היה משותף וקראו מים, ואח"כ הובדל בשלש צורות, והיה קצתו ימים, וקצתו רקיע וקצתו על הרקיע ההוא, וזה כלו חוץ לארץ, הנה כבר לקח בענין דרך אחרת לסודות נפלאות.

אמנם שזה אשר למעלה מן הרקיע נקראו מים בשם לבד, לא שהוא אלו המים המיניים, הנה כבר אמרוהו חז"ל ג"כ אמרו באמרם ד' נכנסו לפרדס וכו' אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והתבונן אם תהיה מאנשי ההתבוננות כמה באר בזה המאמר ואיך גלה הענין כלו, כשתסתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים, ותשקיף על כל מה שאמרו אנשי החכמה בכל דבר מהם, וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו העלה אשר בעבורה לא נאמר ביום השני כי טוב, וכבר ידעת מאמרי החז"ל אשר אמרוהו בזה על דרך הדרש, הטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה מלאכת המים, ועלת זה ג"כ אצלי מבוארת מאד, וזה כי כל אשר יזכור ענין מעניני הנמצאות המתחדשים הנמצאים על ההמשך המתמידים המיושבים, אמר בזה כי טוב, וזה הרקיע והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו, וזה שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון יהיה ענין בלתי נמצא כלל, שאין שם גוף אחר בלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים, ואין שם מים למעלה מן האויר, כל שכן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן השמים, ויהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג, ואם ילקח לפי נסתרו ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם, שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים עד שלא ידעהו ההמון, וענין הוא כך איך ראוי שיאמר בו כי טוב, ואמנם ענין כי טוב שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו, אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר בו כי טוב, וא"א לי מבלתי שאוסיפך באור, והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכוונת להמשך המציאות שיאמר בו כי טוב, אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, והבן זה"

.

הגלגל בוודאי הוא תכלית מכוונת להמשך המציאות, שהרי ממנו כל התנועות וכל הנפשות והוא מנהיג את הבריאה וכמו שביאר בחלק א' פרק ע"ב. ומבואר שהרקיע כאן אינו הגלגל. וכן מבואר ממה שהוא אומר שלפי פשוטו הוא עניין בלתי נמצא כלל כי אין מים למעלה מן האויר. והרי שלא מדובר בגלגל. והגלגל אינו עשוי מחומר הנקרא מים אלא מהחומר החמישי. אלא וודאי מוכח שמדובר ברקיע שהוא עניין אחר מהגלגל, וזהו כמו שכתב האר"י ז"ל.

הרמב"ם כותב: " וזה הרקיע והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו". ויש בלשונו רמז, שהביאור מהו עניין הרקיע הוא שהוא הסתר. וזהו המאמר של רבי עקיבא שהוא נראה כמו מים אבל הוא אבני שיש טהור, כלומר יש כאן הסתר של האבני שיש שהם נסתרות בכך שהן נראות כאילו הן מים.

.

אוכל רק לרמוז מאוד מאוד בקצרה בזה. מים הוא עניין המשכת החיים בדרך הטבע. אבני שיש עניינם העדר. רקיע שייך לספירת תפארת, וכתב בספר פרדס רימונים י"ב ג':

" ובפסוק ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. והנה הרקיע הזה הוא מט"ט שהוא שליח הת"ת ועל ידו יחוד התפארת והמלכות בו' ימי החול כאשר יתבאר בשער אבי"ע פ"ו ז' ח'. והוא מבדיל בין מים טהורים ובין מים זרים מפני שרגליה [שהוא מט"ט] יורדות מות (משלי ה ה) כנודע"

תפארת היא שם הוי"ה, ובמורה נבוכים כתב שעניינו מלשון הוויה, והוא שאין למציאות הטבעית מציאות משל עצמה וכמו שביארתי לעיל ברשימה 3 ובעוד מקומות, והיא מקבלת מציאותה ממקורה. ושם הוי"ה מורה על כך שאין מציאות לנבראים, כי כל מציאותם היא ממציאות הבורא הממציא אותם. לכן פתח הרמב"ם את המשנה תורה בראשי תיבות של הוי"ה, כי הפרקים הראשונים עוסקים בכך שאין מציאות לנבראים אלא רק הבורא מהווה וממציא אותם, והכל נסמך לו בהווייתו כמו שכתב שם בפרק ב'.

כשרואים את בחינת ה'אחד' מתוך הריבוי, זהו בחינת ה'שלוש' והיא מים חיים שנותנת חיים ומציאות לעולם. אבל באמת היא גילוי של האחד והוא כליון שהוא מחזיר הכל לאחדות הגמורה ואין מחוץ לו והכל בטל. וכמו שכתבתי לעיל בעניין הכתר והדעת. והוא עניין "והחיות רצוא ושוב".

וה'אחד' הוא אבני שיש טהור שהאבן היא אחת שהיא קשה ואין בה תנועה.

אפלטון והפיתגוראים הם במדרגת לראות את ה'אחד', הם רואים את ביטול המציאות של העולם המוחשי ביחס למקורו. אריסטו הוא בבחינת השלוש, שהוא רואה את הטבע כקיים ומשקף את הבורא בלי להתבטל. לכן אפלטון עסק רק במטאפיזיקה ואריסטו עסק בפיזיקה ואצלו היא העיקר והתשתית. וכמו שבתורה יש פשט שהוא היסוד והסוד נשען עליו.

הרקיע הוא הסתר. אין בו תנועה, לכן במבט של העולם המוחשי הוא העדר, כי החיים והמציאות הם בתנועה, והרקיע הוא היסוד של חוסר תנועה, של ההעדר הגמור, המוות, שהוא גם האחד הגמור.

זה שכתב במורה נבוכים ב' ל' שהטעם שלא נאמר "כי טוב" ביום השני על בריאת הרקיע הוא משם שאין תכליתו מכוונת להמשך המציאות אלא רק משום הכרח כדי שתתגלה הארץ. והכוונה שה'יש' נגלה מתוך ה'אין'. והרקיע הוא מיסוד ה'אין'.

(לשון המורה שם: "איך ראוי שיאמר בו 'כי טוב'? ואמנם ענין 'כי טוב' – שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו; אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן – אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר בו 'כי טוב'? ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך באור והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות – אינו תכלית מכונת להמשך המציאות שיאמר בו 'כי טוב' אבל להכרח התחיב כדי שתגלה הארץ. והבן זה")

.

.

מסכת שבת פ"ח א':

"ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא

א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו

א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם:"

רש"י:

אצבעתא דידיה – אצבעות ידיו:

וקא מייץ בהו – היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טירדא:

עמא פזיזא – נמהר:

דקדמיתו פומייכו לאודנייכו – קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקיימה

דסגינן בשלימותא – התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו:

.

בהלכות יסודי התורה עד סוף פרק ד' הרמב"ם מדבר על כל אדם, שמשיג את מה שהבורא ממציא כל נמצא.

בפרק ה' מהלכות יסודי התורה הוא אומר את מצוות קידוש ה', למסור את נפשו על קידוש ה', ליהרג אל ה' כמו יצחק בעקדה, ושם הוא מדבר על ישראל דווקא:

"כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.

במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג יהרג ואל יעבור"

.

בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע", קיבלו על עצמם את המצוות לפני שידעו מה הן ולא ידעו אם יוכלו לחיות או שהמצוות מחייבות למות. מתוך פזיזות. לא היה אכפת להם, הם לא חשבו על זה. וכך היה לימודו של רבא. ובאמת המצוות מחייבות ליהרג, שעיקר המצוות הוא איסור עבודה זרה (שכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, ונקרא יהודי, ועוד) וצריך ליהרג על זה.

אבל כמובן עיקר התורה הוא "וחי בהם" ולא שימות בהם והיא תורת חיים, והתורה היא בבחינת יעקב שהוא השלוש'. רק שבפנימיותה יש גם צד של עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.

אותו צד אצל אריסטו הוא נסתר מאוד, ולכן אצלו לא מדובר כלל על הרקיע הקבוע אלא רק על הגלגלים המסתובבים. וזהו חכמי אומות העולם וזהו מה שחכמי ישראל הודו להם כי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם.

(ברכות לה ב:

"ת"ר "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר? לפי שנא' (יהושע א, ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: "ואספת דגנך" הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו'.

אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא:"

.

ועיין מסכת שבת ל"ג ב', שכשרבי שמעון ובנו יצאו מהמערה ראו אנשים שחורשים וזורעים ואמרו עליהם "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" (כיוון שלא למדו תורה ללא הרף), וכל מקום שנתנו בו עיניהם מייד נשרף. והחזירו אותם למערה לעוד י"ב חודש כמשפט רשעים בגיהנום שלא יחריבו את עולמו של הקב"ה)

.

הקול של הכוכבים במהלכם עניינו קבלת המציאות. לקבל מציאות נרמז בעניין של קול. כמו בכי של תינוק שנולד. כמו הקול של ירידת גשמים. כיוון שהם תופשים שהוא אבני שיש טהור ולא מים ושאין להם מציאות, הם מגיעים לביטול גמור שהוא בגדר מוות כמו מיתת נשיקה והתפשטות הגשמיות. ומזה חוזרים לחיים. וכמו שאמרו במסכת שבת פח ב:

"כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו.

ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם"

והחזרה הזו לחיים, קבלת המציאות, מבאר במהר"ל בבאר הגולה באר שישי שהיא עניין הקול.

זה גם הביאור של מה שאמרו שם בגמרא:

"עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"

מה שהם עלובין ואינם עולבין, שמחים ביסורים, זה משום שיש להם שייכות לביטול המציאות, שהוא בחינת ה'אחד'. ומהמוות הזה הם זוכים לקבלת מציאות חדשה שזה צאת השמש בגבורתו וזה עניין קול שאמרו שקול גלגל חמה הולך מסוף העולם ועד סופו. ואמרו שנסורת של הניסור של גלגל חמה ברקיע נקרא "לא" על שם "אין" כמו שכתב רש"י. כי הקול הוא משום שהוא משיג בחינת אין, ואת חיותו הוא מקבל מבחינת אין.

ועולה מכל זה שיש שתי בחינות, האחת היא רבי שמעון ובנו, מידת הדין, שאוחזים בבחינת אין, וזהו "חכמי ישראל" ואלה הנכנסים לפרדס, וזהו עיקר עניין הפרדס, וזהו עניין הרקיע שהם משיגים את בחינת הרקיע. ודברי אפלטון והפיתגוראים נאמרו בבחינה הזו. ומהבחינה הזו אמרו שהכוכבים משמיעים קול במהלכם. מחמת שהם מתחככים ברקיע שהוא ההעדר הגמור של בחינת 'אחד' והוא מעדיר את מציאותם והחיכוך הזה בבחינת "לא".

ויש את הבחינה של רבי ישמעאל, שחיים בעולמו של הקדוש ברוך הוא ורואים אותו מתוך החיים בעולמו.  ומהבחינה הזו הכוכבים קבועים בגלגל הנע והרקיע בבחינת העלם. וכמו שיש צד שספירת כתר נעלמת ובמקומה מופיעה דעת. ומהבחינה הזו יש מציאות לטבע והחיים הם בטבע. ולפי זה אין הכוכבים משמיעים קול. ודברי אריסטו כאן נאמרו מהבחינה הזו. וכל התקפותיו החריפות על אפלטון הן בעניין הזה.

אצל כולם תמיד יש רצוא ושוב בין בחינת ה'אחד' לבחינת ה'שלוש', בין הביטול המוחלט בבחינת למות על קידוש ה' לבין "וחי בהם". רק שיש מי שעיקר חיותו אחוז בבחינה האחת, שם הוא ביתו ושם אצלו נחשב קבע, והבחינה השניה היא רק ארעי עבורו שהוא שם רק לפי הצורך וחוזר למקומו העיקרי.

.

.

 

ספר פרדס רימונים מרבי משה קורדוברו. שער כא פרק י:

(סוטה יז א: היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא:)

"והביא ראיה מדברי רבי מאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם המיעוט ומציאותה בחכמה. וז"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה התחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת"ת [התפארת] הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב"י ע"ה."

.

פרדס רימונים שער יב פרק ג:

"נתיב הז' נקרא שכל נסתר. לא יתייחס שם נסתר אלא לענין היה גלוי ואח"כ נסתר. ר"ל הדבר שפעמים יתגלה ופעמים יסתר נקרא נסתר, והדבר שלא יתגלה כלל לא יקרא נסתר אלא נעלם או נפלא וכיוצא בו, וברור הוא. והנתיב הזה יקרא נסתר שלפעמים יתגלה להשפיע אל השכליים והכחות המתאחדות בשרשיהם אשר במלכות והיא הנקראת אמונה כמבואר לעיל בנתיב ג' ויתבאר בשער ערכי הכינויים. ובפסוק ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. והנה הרקיע הזה הוא מט"ט שהוא שליח הת"ת ועל ידו יחוד התפארת והמלכות בו' ימי החול כאשר יתבאר בשער אבי"ע פ"ו ז' ח'. והוא מבדיל בין מים טהורים ובין מים זרים מפני שרגליה [שהוא מט"ט] יורדות מות (משלי ה ה) כנודע, ויתבאר בשער התמורות פ"ו. ולכך ההבדל הוא ע"י הנתיב הזה כי הוא המגדירו לפני פריצי חיות:"

.

ושם כב ד':

"בא אברהם ובקש וכו'. הענין הוא כי עם היות שתהיה נשמת האדם אצולה מאיזה מדה מן המדות. עכ"ז הוא אפשר שיעשה מרכבה למדה אחרת ע"י מעשיו. כי כל נשמה היא כלולה מעשר. וכאשר ישתדל אדם בחסד יהיה מרכבה למדת החסד. ואף אם נשמתו אצולה ממדה אחרת מפני שיגביר על נשמתו צד החסד עד שיהיה עיקר הארתה בחסד. וכן לשאר הספירות ונאריך בענין זה בשער הנשמה בפ"א בע"ה. ולפיכך היה הקב"ה רוצה שיהיה אברהם אבינו עליו השלום מרכבה למדת המלכות שיגביר עליו חלק המלכות. ומה גם במלכות שהיא נכללת מכל הספירות כדפי', ובפרטות מצד החסד כדפי'. והטעם שהיה הקב"ה רוצה בתיקון המדה הזאת יותר מכל שאר המדות לפי שהיא המדה הצריכה תיקון יותר משאר המדות מטעם שהיא מדה האחרונה ורגליה יורדות מות וצריכה תיקון לתקן מיעוטה. ולזה נאמר לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך וממולדתך וכו' הכונה שיסיר עצמו מהקליפות וממערכות השמים כאמרם ז"ל צא מאצטגנינות שלך וכו' וזהו אל הארץ אשר אראך דהיינו המלכות. והכונה שישתדל לתקנה. והוא תפס למדתו בחסד במעשה החסידות כדמסיק. וזהו ולא רצה. פי' לא רצה במלכות ועשה מעשים הגונים לזכות לחסד. [אברהם לא תיקן את המלכות מצד שרגליה יורדות מות כי זו מידת יצחק ועבודתו של יצחק לדבוק במוות מצד שהוא התבטלות אל ה'אחד' המוחלט ומזה נובעים חיים בבחינת קול וזהו קול השופר שנבע מעקידת יצחק (שהשופר הוא מהקרן של האיל שהוקרב במקום יצחק בעקדה)]"

.

קול מלכותה של רומי משתיק את קול גלגל חמה כיון שרומי עניינה הוא שיש מציאות עצמאית לנבראים ויש מציאות גמורה לטבע ולמוחשי ואין שם ביטול מציאות כלפי האחד, שרומי היא היפך הענווה, וכמו שבזמננו אין רואים בענווה ערך, כי סבורים שזה היפך החיים שימעט את עצמו.

.

.

.

פרק יב

אריסטו שואל מדוע התנועות של כוכבי הלכת האמצעיים מורכבות יותר משל אלה שנמוכים יותר.

Of many such problems one of the strangest is the problem why we find the greatest number of movements in the intermediate bodies, and not, rather, in each successive body a variety of movement proportionate to its distance from the primary motion. For we should expect, since the primary body shows one motion only, that the body which is nearest to it should move with the fewest movements, say two, and the one next after that with three, or some similar arrangement. But the opposite is the case. The movements of the sun and moon are fewer than those of some of the planets. Yet these planets are farther from the centre and thus nearer to the primary body than they, as observation has itself revealed.

התשובה היא שיש להתייחס את תנועות הכוכבים כאל תנועות בעלי חיים ולא כאל תנועות גופים דוממים.

אם אדם רוצה להגיע לתכלית כלשהי, ככל שהתכלית קשה להשיג הוא יצטרך ליותר תנועות כדי להשיג אותה. אבל אם יסתפק בלהתקרב אל התכלית ולא להגיע אליה לגמרי, הוא יצטרך פחות פעולות.

למשל אם אדם בטבעו קרוב לבריאות, בתנועה אחת ישיג את הבריאות. אם טבעו רחוק ממנה הוא יצטרך יותר תנועות כדי להגיע אליה. ואם טבעו מאוד רחוק מהבריאות והוא לא יכול בשום אופן להגיע לבריאות שלמה הוא יסתפק בשיפור בבריאותו וזו תהיה תכליתו אע"פ שאין זה בריאות שלמה, ולזה כבר אין צורך בתנועות רבות.

וכך הגלגל העליון שקרוב לשלמות משיג אותה בתנועה אחת. ככל שהגלגלים הולכים ומתרחקים ממנו הם צריכים יותר תנועות להגיע לשלמות הזו. הגלגלים הנמוכים כגון השמש והירח אינם יכולים כלל להגיע לשלמות הזו ומסתפקים בשלמות במדרגה פחות מושלמת ולזה כבר אין להם צורך בתנועות רבות.

.

אריסטו לא מסביר כאן מהי אותה שלמות שהכוכבים מנסים להגיע אליה בתנועותיהם.

.

לעיל בפרק י' הוא כתב שהגלגל החיצון נע במהירות הגבוהה ביותר, וששאר הגלגלים נעים בכיוון הפוך לכיוון תנועת הגלגל החיצון. ככל שהם קרובים יותר אל הגלגל החיצון תנועתם איטית יותר כיוון שככל שהם קרובים יותר גלגל החיצון כך כיוון תנועת הגלגל החיצון שמנוגד לכיוון תנועתם יותר משפיע עליהם להאט את מהירותם.

זה לשונו שם:

It is established that the outermost revolution of the heavens is a simple movement and the swiftest of all, and that the movement of all other bodies is composite and relatively slow, for the reason that each is moving on its own circle with the reverse motion to that of the heavens. This at once leads us to expect that the body which is nearest to that first simple revolution should take the longest time to complete its circle, and that which is farthest from it the shortest, the others taking a longer time the nearer they are and a shorter time the farther away they are. For it is the nearest body which is most strongly influenced, and the most remote, by reason of its distance, which is least affected, the influence on the intermediate bodies varying, as the mathematicians show, with their distance.

.

מה שתנועת הגלגל החיצון משפיעה על הגלגלים הסמוכים לו, ויותר משפיעה כלל שהם יותר קרובים, זהו מה שכתב המורה נבוכים א' ע"ב:

"והממהר תנועה מכולם היא תנועת הגלגל המקיף בכל, והוא אשר יתנועע התנועה היומית ויניעם כולם עמו תנועת החלק בכל, שהם כולם חלקים בו".

מה שכתב שתנועת הגלגל החיצון היא המהירה ביותר. בהכרח כוונתו שהיא המהירות הגבוהה ביותר שאפשר לגוף כלשהו לנוע. בכמה מקומות אריסטו כותב שלא ייתכן שתהיה בטבע הכרעה על מידה מסויימת בלי שתהיה סיבה למידה הזו דווקא.

בפיזקה ספר ד' פרק ח' הוא כותב:

"Further, no one could say why a thing once set in motion should stop anywhere; for why should it stop here rather than here? So that a thing will either be at rest or must be moved ad infinitum, unless something more powerful get in its way.

Further, things are now thought to move into the void because it yields; but in a void this quality is present equally everywhere, so that things should move in all directions."

ולעיל בפרק יא הוא כותב:

"since nature is no wanton or random creator"

ועוד כעין זה בכמה מקומות. ואם כן למה הטבע קבע דווקא מהירות זו לגלגל החיצון ולא מהירות קצת יותר גבוהה או קצת יותר נמוכה?

אלא בהכרח זו המהירות הגבוהה ביותר שאפשר.

האבן רושד שאל למה הגלגל כשהוא משיג את גדולת הבורא ונכסף אליו זה גורם לו לנוע בתנועה סיבובית. הרי הסיבוב לא יקרב אותו לבורא. וביארתי בדבריו במק"א שהכוונה היא, שהנה מצד המציאות הארצית המוחשית המציאות היא דווקא בתנועה, אבל מצד המציאות העליונה הנצחית המציאות היא דווקא בחוסר תנועה, והתנועה היא היפך המציאות. והגלגל נע מתוך ביטול עצמו כלפי אהובו הוא הבורא וזהו הזיווג שמבטל את עצמו ונעשה מקבל שאין לו משלו מאומה ועל ידי זה דבק במשפיע ומזה מקבל ממנו שפע.
בלי ספק אריסטו לא ידע את תורת היחסות באופן המדוייק מבחינה מדעית מתימטית שידוע בימינו, אבל את היסודות הפילוסופיים שלה הוא ידע. לפי תורת היחסות יש מהירות עליונה שהיא מהירות האור שאין אפשרות בשום אופן לנוע במהירות גבוהה ממנה. ומה שהוא דווקא המהירות הזו, זה עניין מהותי ויסודי בטבע ולא מקרי. והמהירות הזו כרוכה בביטול מציאות, כי רק מה שאין לו מסה כלל יכול לנוע במהירות האור, ואצל מי שנע במהירות האור הזמן לא מתקדם כלל והזמן הוא גם תנאי להיות גוף במציאות, ואם יש לו מסה היא תגדל עד אינסוף כשיגיע למהירות האור וזה גם אופן של ביטול מציאות, שמה שהוא אינסופי אינו יכול להיות קיים בטבע וזה לא שונה ממסה אפסית. היסוד הוא שהתנועה יש בה ביטול מציאות, וכשמגיע לביטול מציאות גמור אי אפשר שינוע יותר מהר.

לפי הרמב"ם שהולך בעניינים אלה לפי פילוסופים מאוחרים לאריסטו, יש גלגל שקוף שאין בו שום כוכב והוא הגלגל החיצוני, והגלגל עם כוכבי השבת הוא גלגל אחר שנמצא לפנים ממנו. ואפשר שמשום שתנועת הגלגל החיצוני גורמת לביטול גמור, אי אפשר שיהיו בו כוכבים אלא הוא בביטול שגורם לו להיות שקוף לגמרי וכמו אינו נמצא כלל, וצריך עוד עיון בזה ולא ביררתי כעת את הסוגיא הזו כראוי ולפי המקורות שלה בפילוסופים שאחרי אריסטו שנטו משיטתו.

אפשר גם שמשום כך הגלגלים הפנימיים יותר נעים בכיוון הפוך לכיוון תנועת הגלגל החיצון, שאם היו נעים באותו כיוון, ותנועתו הרי משפיעה עליהם, היו מתבטלים מהמציאות בקלות. וכיוון שהם חומריים ומגושמים יותר, זה גורם שנראה בהם שיש להם יותר מציאות עצמאית, והם צריכים יותר תנועות להגיע לביטול מציאות. מה שכתוב הוא שזה משום שתהיה להם תנועה משלהם ולא יכללו בתנועת הגלגל החיצון ואולי זה עולה לאותה כוונה.

ככל שדבר גבוה יותר וקרוב יותר לבורא וזך יותר, יש בו פחות גאווה ותחושה של מציאות עצמית, והוא יותר נוטה להתבטל כלפי הבורא. והביטול השלם הוא השלמות, ולגלגל החיצון הוא הכי קל ודי לו בתנועתו הפשוטה.
לגלגלים הפנימיים שזה קשה להם יותר נצרכות תנועות רבות להגיע לזה.
הנה במטאפיזיקה למבדא פרק ח' כתב אריסטו שגם תנועות הכוכבים הפנימיים היא נצחית. ולעיל כתב שתנועה יכולה להיות נצחית רק אם היא טבעית, וכמו שהאש עולה והעפר יורד. כי אם אינה טבעית התנועה שלא כטבע תגרום לעייפות ולא תוכל להיות נצחית.
אמנם העפר והאש הם יסודות דוממים ואין בהם חיים ויש להם תנועה טבעית קבועה אחת. החומר החמישי הוא חי בעצמו, והכוכבים והגלגלים חיים, ואצלם תנועה טבעית היא התנועה להתבטל כלפי הבורא, ואע"פ שהמסלול של התנועה מפותל ומסובך ולא בקו פשוט ישר או מעגלי.

אפשר שהתנועות המסובכות של כוכבי הלכת שנעים ברקיע הלוך ושוב לכיוונים שונים, זהו כדי למצוא את האפשרות שהמסלול יגיע לזוית וכיוון כאלה שהמהירות היחסית שלהם לתנועת הגלגל החיצון (בעצמה, או לפי המתבונן מכדור הארץ שכל הטבע הוא סיפור שמיעוד לבני האדם ונשמע מנקודת המבט שלהם) תהיה תנועתם במהירות הגבוהה ביותר האפשרית שהיא הביטול המוחלט כלפי הבורא.

יש באפלטון רמז לזה (בשורות המודגשות באדום):

2018-02-24 15_55_15-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

והגלגלים הנמוכים יותר, הירח והשמש, נעים שוב במעגל כי הם חומריים מכדי שיגיעו לביטול מציאות מוחלט ודי להם בתנועה מעגלית שמרמזת על האחד והביטול אליו, ולא ממש מהירות שמגיעה לדי ביטול מציאות גמור.

מה שכתבתי שהמהירות של הגלגל החיצון היא הגבוהה ביותר האפשרית בטבע המוחשי, זה לענ"ד ברור ומוכרח. כל שאר מה שכתבתי כאן הוא יסודות שלענ"ד קרובים לאמת במידה זו או אחרת, אבל כל העניין לא מבורר היטב וההבנה היא קלושה וכללית מאוד.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. השמים הוא הגילוי של יסוד ה'אחד' שאין עוד מלבדו ואין מחוץ לו, הארץ היא הנבראים שיש להם מציאות מוחשית משל עצמם. ואחר כך אמר יהי אור ויהי אור. האור הוא החיבור שמאחד את הסתירות. על ידי הדעת שהיא המידה האמצעית והאור הוא הדעת שהנבראים יכולים להשיג שאין להם מציאות ושהמציאות היא של ה'אחד'. וכמו שכתב בתחילת הלכות יסודי התורה לידע יש שם מצוי ראשון שהוא ממציא כל נמצא ואין אמיתת המציאות של הנבראים כאמיתת מציאותו, ושם בפרק ב' שהוא יודע רק את עצמו ואל שום דבר מחוץ לו, ומזה הוא יודע את כל הנבראים כי הם נסמכים לו בהווייתם. והידיעה של הדבר הזה היא הדעת. והדעת היא האור, ועל ידי הדעת שיודעים שאין להם המציאות והכל הוא רק האחד הם מחזירים את מציאותם אליו. ולכן מהירות האור בטבע היא מהירות כזו שכל מה שנע באותה מהירות בטל ממציאותו לגמרי, והאור הוא מה שבטל ממציאותו לגמרי והמסה שלו אפס ואין אצלו זמן, כי הוא כבר בנצח, וזה מה שהאור מגלה שאין לנבראים מציאות משלהם. והגלגל החיצון השקוף הוא האור שנברא ביום הראשון, וביום הרביעי קבע בו את הכוכבים ואת המאורות שקבע בו כוכבים ומזלות עליונים וברא את הגלגלים הפנימיים של השמש והירח וכוכבי הלכת. ובתחילת הלכות יסודי התורה אמר שיש מצוי ראשון וזה השמים, והוא ממציא כל נמצא, והנמצאים זו הארץ, ואז אמר שהוא ניכר על ידי הגלגל, וזה האור.  ("המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף.")

.

.

המשך:

אריסטו עוסק בשאלה למה בגלגל החיצון יש כוכבים לאין מספר, ואילו בגלגלים הפנימיים יותר יש בכל גלגל רק כוכב אחד. עיקר ההסבר שלו הוא משום שהגלגל החיצון הוא הנעלה ביותר. הכוונה היא שהוא מראה את האחדות יותר. כיוון שהוא נע במהירות הגבוהה ביותר  שמראה את חוסר המציאות העצמית של החומר, ותנועתו היא פשוטה ומושלמת ונצחית ומראה את המניע הראשון בבהירות וכמו שנתבאר לעיל. יש בו הכי הרבה אור, על דרך שנתבאר לעיל. הריבוי קיים כדי לגלות את האחדות. ככל שיש יותר כח לגלות את האחדות כך יש יותר ריבוי כדי להרבות את הגילוי. לכן למשל אברהם אבינו היה עשיר מאוד.

וזה היסוד במאמרי תלמוד כגון המאמר בבבא מציעא פ"ד א:

"כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו.

אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם.

אמרו לה שלהן גדול משלנו.

כל שכן?

איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח, כא) כי כאיש גבורתו.

איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר.

ולמה להו לאהדורי לה והא כתיב (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו שלא להוציא לעז על בניהם.

א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי"

רש"י:

לגבי הדדי – פנים אל פנים:

בקרא דתורי – צמד בקר:

בינייהו – בין שניהן מתחת כריסן מתוך שכריסן גדול:

מטרוניתא – שרית נכרית:

אינם שלכם – שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם:

שלהן גדול משלנו – כריסם של נשותינו גדול משלנו:

כי כאיש גבורתו – אבר תשמיש. לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש:

כ"ש – שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן ונבעלות לאחרים:

אהבה דוחקת את הבשר – ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו בשר שנינו נדחקו:

כי דקורי דהרפנאי – סלים שעושין בהרפניא:"

.

במסכת ברכות לב ב כתבו חז"ל:

"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני". כו'.

אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני"

באתר של סוכנות החלל הישראלית כתבו:

"ובכן, בתנאי ראיה מושלמים, אם נאסוף את כל גרמי השמיים שניתן לראות בעין, נספור 9,110 גופים בשמיים, רובם ככולם כוכבים ומיעוטם כוכבי לכת, סופרנובות וצבירי כוכבים.

אבל את המספר הזה אתם יכולים כבר לחתוך לפחות בחצי, כיוון שכדור הארץ הוא כדורי וחצי מהרקיע ממילא נמצא בצד השני של הכדור, מוסתר מעיניכם. בקו המשווה, המקום בו ניתן לראות את שמי שתי ההמיספרות, גם הצפונית וגם הדרומית, תוכלו לראות עד כ- 4,500 כוכבים ברגע נתון. ככל שתתרחקו מקו המשווה, דרומה או צפונה על פני כדור הארץ, פחות ופחות כוכבים ינצנצו בשמים. גם בנקודה החשוכה ביותר בנגב, ואפילו על פסגת ההימליה בתנאי ראות מושלמים, לא תראו יותר מ- 3,000 כוכבים בלבד."

הגמרא מדברת על מעל 10 בחזקת 18. אי אפשר להשוות את זה למספר הכוכבים הידוע למדע בימינו (שמדבר על כפול מאה או על כפול עשרת אלפים יותר) כי כמובן לא ברור לנו איך סופרים ואין שום טעם בהשוואות כאלה. מספר הכוכבים הידוע למדע בימינו נגזר מהטכנולוגיה שכל הזמן משתנה ואינו מסקנה סופית. גם ההבנה מה בדיוק הטלסקופים רואים היא לא מסקנה סופית. ההבנה שלנו בכוונת הגמרא כל כך מועטה וגם הידיעות שלנו על מה מדובר ולפי זה לגזור את שיטת הספירה הם כל כך מועטות שאין שום הגיון לעשות מזה קושיות או הוכחות. הדבר היחיד שאפשר לראות כאן הוא שחז"ל (ומן הסתם גם אריסטו שהיה קרוב לתקופתם לעולמם ולדרך מחשבתם) לא דיברו על מספר הכוכבים לפי מה שהעין רואה, אלא זה היה אצלם עניין של עיון שכלי מופשט.

הקדמונים ידעו את הריבוי שיש במספר הכוכבים מתוך הבנה עד כמה סיבוב הגלגל מגלה על האחדות וכמה ריבוי הוא יכול לשאת להראות בדרך של ציור (שנודע אמנם בכח העיון השכלי אבל משם משפיע על הדמיון והנפש) איך כל הריבוי הזה הוא בטל לחלוטין ביחס לאחד שממנו המקור לכל זה.

.

.

.

פרק יג

"The difficulty must have occurred to every one. It would indeed be a complacent mind that felt no surprise that, while a little bit of earth, let loose in mid-air moves and will not stay still, and more there is of it the faster it moves, the whole earth, free in midair, should show no movement at all. Yet here is this great weight of earth, and it is at rest. And again, from beneath one of these moving fragments of earth, before it falls, take away the earth, and it will continue its downward movement with nothing to stop it. The difficulty then, has naturally passed into a common place of philosophy; and one may well wonder that the solutions offered are not seen to involve greater absurdities than the problem itself."

ושם בהמשך:

"Again, if the earth as a whole is capable of floating upon water, that must obviously be the case with any part of it. But observation shows that this is not the case. Any piece of earth goes to the bottom, the quicker the larger it is."

עיין לעיל רשימה 40 שביארתי שאריסטו לא סבר שגוף כבד יותר יפול מהר יותר, אלא גוף כבד וגוף קל יפלו באותה מהירות. ושם ביארתי את דבריו כאן שאינם בסתירה לשיטתו.

.

.

.

פרק יד

מאמר:

כדור הארץ גם נע וגם נח

הקושיות:

לגבי השאלה האם כדור הארץ סובב סביב צירו או עומד ללא נוע, כתב אריסטו שבהכרח הוא לא נע סביב צירו.

הטעם הוא שתנועתו הטבעית של העפר היא בקו ישר כלפי מרכז הכדור. כמו שכך התנועה הטבעית של חתיכת עפר, זו גם תהיה תנועתו של כל העפר.
אם נאמר שכדור הארץ מסתובב סביב צירו זו תהיה תנועה שאינה תנועתו הטבעית, ולכן אי אפשר שתהיה נצחית. וסדר הבריאה הוא נצחי.

עוד הוכחה היא מכך שאם תנועה סביב צירו היתה תנועה טבעית של הכדור, הרי גם כל חתיכת עפר היתה נעה סביב צירה.

זה לשונו כאן:
It cannot be the movement of the earth itself. If it were, any portion of it would have this movement; but in fact every part moves in a straight line to the centre. Being, then, constrained and unnatural, the movement could not be eternal. But the order of the universe is eternal.

.

האם לדעת אריסטו אם ניקח חתיכה מכוכב היא תנוע במעגל? הכוכבים האמצעיים לפי אריסטו לא נעים במעגל אלא בתנועות מורכבות ומסובכות. האם כל חתיכה מהם תנוע בתנועה כזו?

עוד קשה, גוף חומרי נתון לתנועה מתמדת של התהוות והפסד. שיני הזמן אוכלות בו והוא הולך ונאכל, ויש לו גם תנועת התהוות מחדש. גוף חומרי אינו נצחי. הוא יכול לנוע, ולכן יכול להיות אחר ממה שהוא, ולכן יכול לא להיות קיים כלל. במשך הנצח כל אפשרות מתממשת והוא בוודאי יחדל מלהיות קיים. אפשר שיתהווה מחדש מייד, אפשר שאחר זמן, ואפשר שבכלל לא. כמבואר בפירוש מדברי אריסטו בפיזיקה וב"על השמיים" בכמה מקומות.
וכן במטאפיזיקה למבדא בפרקים הראשונים. ושם בפרק ו' כתב שכל גוף חומרי בהכרח אינו נצחי. מה שנצחי הוא התנועה ורק תנועה במעגל ועל ידי מניע נצחי בפועל, ואחרי שיש תנועה נצחית כזו מתחייב שיהיה מה שינוע באותה תנועה והוא הגלגל. אם כדור הארץ אינו נע באותה תנועה מעגלית בהכרח אינו נצחי. והרי הוא כותב כאן שהוא נצחי בהכרח כי הסדר האלוהי הוא נצחי.

.

ב"על השמיים" ספר א' פרק ב' הוא מבאר את עניין היסוד החמישי ממנו עשויים גרמי השמיים, שהוא נצחי, ומוכרח שיהיה יסוד בפני עצמו שיש לו תנועה מעגלית מטבעו שאין לה היפך והיא נצחית ועליונה. ואילו היסודות האחרים יש להם תנועות בקו ישר שאינן יכולות להיות נצחיות. וכל יסוד יש לו תנועה טבעית אחת בלבד:

"Supposing, then, that there is such a thing as simple movement, and that circular movement is an instance of it, and that both movement of a simple body is simple and simple movement is of a simple body (for if it is movement of a compound it will be in virtue of a prevailing simple element), then there must necessarily be some simple body which revolves naturally and in virtue of its own nature with a circular movement.

These premises clearly give the conclusion that there is in nature some bodily substance other than the formations we know, prior to them all and more divine than they.

ושם בפרק ג':

The body, then, which moves in a circle cannot possibly possess either heaviness or lightness.

It is equally reasonable to assume that this body will be ungenerated and indestructible and exempt from increase and alteration, since everything that comes to be comes into being from its contrary and in some substrate, and passes away likewise in a substrate by the action of the contrary into the contrary, as we explained in our opening discussions. Now the motions of contraries are contrary. If then this body can have no contrary, because there can be no contrary motion to the circular, nature seems justly to have exempted from contraries the body which was to be ungenerated and indestructible. For it is in contraries that generation and decay subsist.

It is equally reasonable to assume that this body will be ungenerated and indestructible and exempt from increase and alteration, since everything that comes to be comes into being from its contrary and in some substrate, and passes away likewise in a substrate by the action of the contrary into the contrary, as we explained in our opening discussions. Now the motions of contraries are contrary. If then this body can have no contrary, because there can be no contrary motion to the circular, nature seems justly to have exempted from contraries the body which was to be ungenerated and indestructible. For it is in contraries that generation and decay subsist. "

ועיין עוד שם.

הוא כותב שמה שאינו עשוי מהחומר החמישי בהכרח אינו יכול להיות נצחי, ואם כן כדור הארץ אינו יכול להיות נצחי, ואיך הוא כותב כאן שהוא נצחי?

.

 

לעיל, ב"על השמים" ספר שני פרק ג' הוא כותב:

Since circular motion is not the contrary of the reverse circular motion, we must consider why there is more than one motion,

The reason must be sought in the following facts. Everything which has a function exists for its function. The activity [הבריאה] of God is immortality, i.e. eternal life. Therefore the movement of that which is divine [הגוף שמונע ישירות על ידי האל] must be eternal. But such is the heaven, viz. a divine body, and for that reason to it is given the circular body whose nature it is to move always in a circle. Why, then, is not the whole body of the heaven of the same character as that part? [הוא אומר כאן שכל היקום הוא גוף אחד, והגלגל החיצון הוא חלק ממנו]

Because there must be something at rest at the centre of the revolving body; and of that body no part can be at rest, either elsewhere or at the centre. [כי מה שבמנוחה לא יהיה נצחי]

It could do so only if the body’s natural movement were towards the centre. [אז המרכז היה כלול בתנועה כיוון שהיה הקצה שלה והיה נצחי] But the circular movement is natural, since otherwise it could not be eternal: for nothing unnatural is eternal. The unnatural is subsequent to the natural, being a derangement of the natural which occurs in the course of its generation. Earth then has to exist; for it is earth which is at rest at the centre. (At present we may take this for granted: it shall be explained later.) But if earth must exist, so must fire."

.

ובהמשך כתב שם:

"…these four elements generation clearly is involved, since none of them can be eternal: for contraries interact with one another and destroy one another. Further, it is inconceivable that a movable body should be eternal, if its movement cannot be regarded as naturally eternal: and these bodies we know to possess movement. Thus we see that generation is necessarily involved. But if so, there must be at least one other circular motion: for a single movement of the whole heaven would necessitate an identical relation of the elements of bodies to one another. This matter also shall be cleared up in what follows: but for the present so much is clear, that the reason why there is more than one circular body is the necessity of generation, which follows on the presence of fire, which, with that of the other bodies, follows on that of earth; and earth is required because eternal movement in one body necessitates eternal rest in another."

מבואר כאן שהתנועה המעגלית של הגלגל משפיעה על ארבעת היסודות. וכדי שתהיה בהם התהוות צריך השפעה של תנועה מעגלית נוספת, היא תנועת הכוכבים שנעים במסלולים אחרים ממסלול הגלגל (זו הכוונה ב one other circular motion, כמו שכתב סימפליקיוס הובא בהערה במהד' רוס). צריך להבין איך תנועת הגלגל ותנועות הכוכבים משפיעות על היסודות (כמו שמבואר בהרבה מקומות אצל אריסטו, בהשפעות שונות ומכריעות), הרי הם חומר אחר שיש לו תנועה טבעית אחרת.

.

הוא כותב (על השמים ספר ב' תחילת פרק ג') שתנועת הגלגל היא לא רק תנועה של שכבה מסויימת חיצונית של כדור היקום, אלא של כדור היקום כולו כאחד. מזה נובעת השאלה איך יתכן שהמרכז לא נע, הרי כדור היקום מוכרח שכולו יהיה בתנועה. הוא לא מסביר למה מוכרח שכולו יהיה בתנועה. ההסבר היחיד שאפשרי כאן הוא משום שהכדור הוא נצחי, וזה נובע מתנועתו הנצחית הסיבובית, וכולו צריך להיות נצחי. מטעם שאמר שפעולת הבורא היא נצחית. זה לשונו:

"The activity of God is immortality, i.e. eternal life. Therefore the movement of that which is divine must be eternal. But such is the heaven, viz. a divine body, and for that reason to it is given the circular body whose nature it is to move always in a circle."

לא יתכן הרי שיהיה משהו בבריאה שאינו divine  ואינו נצחי. הכל הוא פעולת הבורא, המניע הראשון. הוא אומר בפירוש שהתנועה המעגלית היא לא רק של שכבה חיצונית אלא של כל הכדור, ורק מזה נובעת השאלה על המרכז שאינו נע, והשאלה היא על נקודת המרכז לבדה וכל השאר נע בתנועה המעגלית הנצחית של הכדור שנע כולו כאחד כגוף שלם.

"whole body of the heaven",

"and of that body no part can be at rest"

"for a single movement of the whole heaven would necessitate an identical relation of the elements of bodies to one another."

כאן הרי מפורש שתנועה יחידה של "כל היקום" תשפיע על האלמנטים שיחסיהם יהיו שווים, והרי היקום נע ככדור אחד שלם וגם היסודות בתוכו.

.

בתנועות בעלי החיים פרק ג' כתב אריסטו:

Here we may ask the difficult question whether if something moves the whole heavens this mover must be immovable, and moreover be no part of the heavens, nor in the heavens. For either it is moved itself and moves the heavens, in which case it must touch something immovable in order to create movement, and then this is no part of that which creates movement; or if the mover is from the first immovable it will equally be no part of that which is moved. In this point at least they argue correctly who say that as the Sphere is carried round in a circle no single part remains still, for then either the whole would necessarily stand still or its continuity be torn asunder;

.

מעתה קשה מאוד מה התירוץ שלו לשאלה איך יתכן שנקודת המרכז אינה נעה בתנועה המעגלית הנצחית. הוא אומר שלכן יש במרכז כדור עפר שאינו נע בתנועה מעגלית. מהיכן נברא הכדור הזה? איך נברא? איך יתכן שהוא נצחי? הרי הוא אומר בפירוש שהוא נצחי.

זה לשונו בפרקנו (פרק יד):

It [התנועה המעגלית] cannot be the movement of the earth itself. If it were, any portion of it would have this movement; but in fact every part moves in a straight line to the centre. Being, then, constrained and unnatural [התנועה המעגלית לארץ היא לא טבעית, שהרי תנועתו הטבעית היא בקו ישר למטה], the movement could not be eternal. But the order of the universe is eternal.

הוא אומר כאן שלא יתכן שהארץ תנוע במעגל כי זו אינה תנועה טבעית לה ותנועה לא טבעית תגרום שהארץ לא תהיה נצחית, והרי בהכרח היא נצחית כי היא חלק מסדר היקום. וקשה מאוד איך יתכן שהיא נצחית מכח התנועה הטבעית שלה של נפילה בקו ישר, הרי רק תנועה מעגלית היא נצחית?

יותר בביאור:

אריסטו אומר לעיל בתחילת פרק ג' שהסיבה לקיומו של כדור הארץ היא משום שאלה גדולה: כדור היקום לא יתכן שלא כולו ינוע, והרי נקודת המרכז שלו לא נעה. אם היתה תנועה כלפי המרכז זה היה מחשיב את נקודת המרכז כנעה (כיוון שהיא נקודת הקצה של קו התנועה) והיתה נפתרת השאלה איך יתכן שיש נקודה בכדור היקום שאינה נעה. ולכן קיים כדור הארץ שהוא סביב נקודת המרכז וטבעו לנוע כלפיה. זה קישור דברי אריסטו כאן.

אם כדור הארץ ותנועתו הם דברים נפרדים ועצמאיים מכדור היקום ותנועתו, הרי לא נפתרה השאלה. לכדור היקום יש בעיה שנקודת המרכז שלו לא נעה בתנועתו הסיבובית הנצחית והוא מוכרח להיות כולו נצחי. הפתרון שמציע אריסטו הוא שאכן נקודת המרכז של היקום אינה נעה ולכן אינה יכולה להיות נצחית (הוא אומר בהדגשה שהתנועה של העפר כלפי מרכז הכדור מכוונת למרכז של כדור היקום ולא למרכז כדור הארץ שבמקרה נמצא באותו מקום). יש עניין אחר לגמרי שנברא שם גוף אחר לגמרי שאין לו קשר לכל זה והוא כדור הארץ, זה לא פותר את השאלה כלל.

.

.

 

אריסטו מוכיח בפרקנו שכדור הארץ אינו נע, מכך שאם זורקים משהו ישר למעלה הוא נופל בחזר הלאותו מקום שממנו נזרק. אם הכדור היה מסתובב סביב צירו כמו שאומר אפלטון, בזמן שהדבר הנזרק היה עולה, הארץ היתה מתקדמת והדבר שנזרק היה נופל במקום אחר.

It is clear, then, that the earth must be at the centre and immovable, not only for the reasons already given, but also because heavy bodies forcibly thrown quite straight upward return to the point from which they started, even if they are thrown to an infinite distance. From these considerations then it is clear that the earth does not move and does not lie elsewhere than at the centre.

מה שכתב אפילו אם נזרק למרחק אינסופי, נראה שאי אפשר לפרש אינסופי ממש, שמניין לו זה? אלא כוונתו מרחק גדול מאוד. וכנראה כוונתו לומר שאולי אכן מה שנזרק ישר למעלה נופל מקום אחר בגלל סיבוב כדור הארץ, רק שהסטיה קטנה ואיננו מבחינים בה, ולכן הוא אומר שגם אם הגובה גדול, ובהכרח היתה צריכה להיות סטיה ניכרת, עדיין אין סטיה.

וזה קשה, שהרי אין לו דרך לבצע ניסוי כזה, לא היהת לו אפשרות לזרוק משהו ישר למעלה לגובה של יורת מקילומטר למשל (מן הסתם הרבה פחות). הוא לא יודע את מהירות סיבוב כדור הארץ שאותה הוא בא לשלול, אולי היא לא כל כך מהירה ויש סטיה שאינה ניכרת. הלשון מרחק אינסופי נשמע מוזר.

באמת זו טעות גסה. אם אדם רוכב על סוס או על מרכבה, מהירה ככל שתהיה, והוא זורק משהו ישר למעלה, הדבר נופל בדיוק לאותו  מקום ממנו הוא נזרק. קשה להאמין שאריסטו לא ידע דבר כל כך פשוט. חלק מתרגילי הלוחמים בעת העתיקה היה לזרוק חנית למעלה תוך כדי רכיבה ולתפוש אותה, החנית לא נשארה מאחור כשהסוס התקדם. זה דבר שכל אדם שחזה בתחרויות וכיו"ב ידע.

אם מי שזורק את הגוף כלפי מעלה נמצא בתנועה אופקית, הגוף מקבל ממנו את התנועה האופקית שלו. במקביל הוא מקבל גם תנועה אנכית כלפי מעלה בגלל הזריקה. שתי התנועות לא מפריעות זו לזו וכל אחת מהן נעה כאילו השניה אינה קיימת. (כך גם כלפי מטה, אם מטוס מטיל פצצה, היא מקבלת מנו את התנועה האופקית שלו ולכן תפגע בקרקע באותו מקום בו הוא יהיה כשהפצצה תגיע לארץ, והיא נופלת כלפי מטה כאילו לא היתה תנועה אופקית ותגיע לארץ באותה מהירות כמו שהיה אם המטוס היה עומד על מקומו.)

 

 

.

אם גוף נזרק למעלה למרחק מספיק, הוא כאמור נע קדימה אופקית בגלל שכדור הארץ יש לו תנועה אופקית בגלל סיבובו, והוא יפול קדימה למקום בו נזרק, רק שגם מי שזרק ינוע לשם. אם הגובה מספיק הוא ינוע קדימה עד שיפול מחוץ לכדור הארץ, ויכנס למסלול הקפה סביבו. כך משגרים לוויינים.

194_SMAP-flight-sequence

כך שאם אריסטו כשאמר גובה אינסופי התכוון לגובה גדול עד כדי כך, אכן הגוף הנזרק לא יפול למקום שממנו נזרק וזה בגלל שכדור הארץ מסתובב.

עד כאן הקושיות.

.

.

דברי אריסטו הם פירוש על אפלטון (בעיקר בטימיאוס, וגם בתורה שבעל פה שלו שאריסטו מביא על כך שיסודות הבריאה הם ה'אחד', וה'שתים הבלתי מוגדר' שנקרא גם ה'גדול-והקטן'. ועוד כמה דברים סביב עניין זה שהוא מביא בקיצור נמרץ). זה כמו פירוש רש"י על התלמוד, או התלמוד שהוא פירוש על המשנה. אי אפשר להבין אם לומדים את הפירוש בלבד בלי ללמוד על מה הוא נסוב.

לכן עלינו להביא את הסוגיא הנדונה מטימאוס ואז נבין למה התכוון אריסטו כאן.

מה שנאמר כאן מבוסס על מה שנתבאר ברשימה הקודמת, רשימה 43, על "על השמים" ספר א', בעניין עולמות אדם קדמון ואבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשיה), ויש ללמוד מקודם את הדברים שם. 

.

דברי אפלטון בטימאוס ואחריהם הביאור:

כאן אפלטון מדבר על כדור היקום (לא על כדור הארץ):

2018-02-24 00_21_51-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_25_30-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_25_52-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

2018-02-24 00_27_58-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

(דילגתי על חלק מהחשבון המתימטי.)

2018-02-24 00_28_49-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

הערת המתרגם:

2018-02-24 12_48_42-אפלטון כרך ג בלי הגנות - PDF-XChange Editor

המשך:

2018-02-24 00_30_30-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_31_16-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_32_26-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_34_30-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_35_06-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_39_40-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor2018-02-24 00_40_27-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

ב"על השמים" ספר ב' סוף פרק ג' כתב אריסטו שמוכרח שתהיה עוד תנועה סיבובית מלבד זו של הגלגל. ופירש סימפליקיוס שהיא תנועת הכוכבים האמצעיים.

 Thus we see that generation is necessarily involved. But if so, there must be at least one other circular motion: for a single movement of the whole heaven would necessitate an identical relation of the elements of bodies to one another. This matter also shall be cleared up in what follows: but for the present so much is clear, that the reason why there is more than one circular body is the necessity of generation, which follows on the presence of fire, which, with that of the other bodies, follows on that of earth; and earth is required because eternal movement in one body necessitates eternal rest in another.

אפלטון אומר שיש מעגל שהוא התנועה של השווה, ומעגל שהוא התנועה של השונה. המעגל של תנועת השווה הוא המעגל של קו המשווה השמיימי (celestial equator), שהוא כביכול היטל של קו המשווה של כדור הארץ על גלגל השמים, ואם ממשיכים את קו הציר של כדור הארץ מקוטב לקוטב עד כדור השמיים, יתקבלו הקטבים השמיימיים, שהצפוני בהם הוא כוכב הצפון (בקירוב). סיבוב הארץ סביב צירו גורם לראות (לפי האסטרונומיה המודרנית) שכל עשרים וארבע שעות כל הכוכבים זורחים במזרח בדיוק (כלומר במאונך בדיוק לציר סיבוב כדור הארץ), ושוקעים במערב בדיוק. זה מה שמכנה אפלטון "תנועת השווה".

מלבד זה יש תנועת כדור הארץ סביב השמש, שגורמת לתנועה השנתית של גלגל המזלות (ecliptic) והיא זו שגורמת לתנועת כוכבי הלכת בדרך מורכבת כיוון שיש להם תנועה ומסלולים משלהם). התנועה הזו מציירת מעגל סביב כדור הארץ שהוא בזווית של כ 23.5 מעלות ביחס לציר שבין הקטבים. וזהו "תנועת השונה" במושגים של אפלטון.

EarthTiltseasons6_bc5915989c218b0ccd7d486b52c519122ARCO2Ecliptic-Joshua-Cesa-credit-wiki-378x400

.

הנשמה הכללית של העולם לפי אפלטון מורכבת מ"הזהה", הוא יסוד ה'אחד' שהוא האחדות המוחלטת של הבורא שאין בלתה ואין מחוץ לה, "השונה" הוא יסוד ה'שתיים' שהוא מציאות הנבראים הרבים והמשתנים, ו"המציאות" שהוא יסוד ה'שלוש' המחזיק ביחד את שניהם.

התנועה היומית של הגלגל כל עשרים וארבע שעות היא מיסוד הזהה, והתנועה של גלגל המזלות וכוכבי הלכת היא המעגל של תנועת השונה.

תנועת השונה כתב אפלטון שהיא בכיוון מנוגד לכיוון תנועת השווה. לכן אריסטו האריך לבאר לעיל שתנועות מעגליות בכיוון מנוגד אינן הפכים סותרים, אלא שני אופנים של אותו דבר. אחרת לא היה קיום לעולם שקיים בשתי התנועות האלה ביחד.

.

ב"על השמים" ספר ב' פרק י' כתב:

"It is established that the outermost revolution of the heavens is a simple movement and the swiftest of all, and that the movement of all other bodies is composite and relatively slow, for the reason that each is moving on its own circle with the reverse motion to that of the heavens."

העניין הוא שכדי שהנבראים יוכלו להתקיים הם מוכרחים בדרך כלשהי להיבדל מהאחדות המוחלטת. אי אפשר להיבדל ממנה, כי היא אחדות פשוטה וכוללת הכל, ואעפ"כ בדרך של סתירה, בדרך בלתי אפשרית, הם מוכרחים להיבדל. זה העניין של התנועה ההפוכה שלהם. יסוד השתים הוא הפוך מיסוד האחד. ומלבד שהתנועה של יסוד ה'שתים' היא בכיוון ההפוך, היא גם במעגל שצירו באלכסון.

לכן יסוד השתים ומציאותו אינם ניתנים להשגה אלא רק על ידי שיקול דעת שאינו כשר מלידה, ובאנגלית תרגמו שהוא ממזר. כי זה לא כשר לחשוב שיש מציאות מחוץ ל'אחד', זו כפירה באל.

טימיאוס עמ' 557 במהד' ליבס:

2018-02-24 14_23_20-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor.jpg

.

.

.

לעיל הבאתי מאריסטו ב"על השמים" ספר שני פרק ג', וכ הוא באפלטון, שהתנועה המעגלית העיקרית, השווה, של כדור היקום, זו שחוזרת למקומה כל עשרים וארבע שעות, היא לא תנועה רק של השכבה החיצונית של היקום אלא של כל היקום ככדור אחד.

לכן גם התנועה הזו משפיעה על כל דבר בעולם ועל היחסים בין היסודות, כמו שהבאתי לעיל מאריסטו.

וכן במורה נבוכים א ע"ב:

"כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים, ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם, ואין רקות בו כלל, אלא מקשה מלא, נקודת מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמישי מקיף האש. והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא רקות כלל, אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, כולם מתנועעים תנועה סבובית שוה, אין מהירות בדבר מהם ולא איחור. רוצה-לומר כי כל כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם אחרת, אבל כל אחד דבק לטבעו במהירותו ואופני תנועתו, אלא אלו הכדורים קצתם יותר ממהר התנועה מקצתם, והממהר תנועה מכולם היא תנועת הגלגל המקיף בכל, והוא אשר יתנועע התנועה היומית ויניעם כולם עמו תנועת החלק בכל, שהם כולם חלקים בו."

וכן הוא בטימיאוס:

2018-02-24 14_50_46-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor.jpg

הגילוי העליון של האלוהות תמיד בהכרח כולל הכל, וכל מה שתחתיו הוא חלקים שלו ונכללים בו והם גילויים פרטיים יותר שלו. זה יסוד פשוט ומוכרח וכל מי שמעיין יודע שאין שום אפשרות לנטות ממנו.

.

לכן ברור בלי ספק שלכל הדעות כדור היקום כולו נע בתנועה מעגלית אחת כגוף אחד, וכולו הוא גילוי אחד של האחדות האלוהית. וגם כדור הארץ נע איתו, סביב הציר שסביבו נע הכל.

 

(במטארולוגיה ספר א פרק ב' כתב:

2018-03-20 00_16_11-אריסטו רוס עם מספרי עמודים_מטאורולוגיקה_מונדו_אנימה_פרווה נטורליה_דה ספיריטו חלק.jpg)

 

נקודת המרכז היא היחידה שאינה נעה בתנועה הסיבובית הזו. היא נקודת קצה שמגדירה. מחוץ להיקף המעגל אין מציאות, ובקצה השני, במרכזו, גם כן אין מציאות. כי אין מציאות לנברא נבדל מהבורא.

מצד הנבראים המציאות היא התנועה, מה שעומד הוא העדר (זה יסוד כללי ששייך לכל דבר, ומגיע עד כדי שמי שלא נע נעשה חולה ומי שמתעמל הרבה נעשה בריא). מצד הבורא דווקא הנצח הלא משתנה הוא המציאות, והתנועה היא היפך מציאות. התנועה היא מציאות ולא-מציאות כאחת והיא אופן מציאותם של הנבראים. ולתנועה יש קצוות שהן מה שמשייך אותה למקורה, לנצחי שממנו היא נובעת, ולכן הקצוות אין בהם תנועה.

הקצה שמחוץ להיקף הוא האינסוף ברוך הוא שמחשבה לא תופשת בו כלל ולכן גם אינו נחשב בעל מציאות (הוא גם א נעדר, הוא מעל כל מושג מחשבתי וגם מעל המושגים של נמצא או לא נמצא). הקצה הפנימי, המרכז, הוא תכלית החומריות שהיא חשוכה ושקרית ומעובה וגסה ורחוקה כל כך מהמקור ואין בה מאור האחדות של המקור עד שכבר אין בה חיות כלל, רגליה יורדות מוות. ומצד זה היא חוזרת ונכללת בהתחלה. המרכז הוא הקצה של יסוד ה'שתים', הכי נפרד מהבורא.

הקצה הזה קיבל את ביטויו בכך שנוצר כדור הארץ. הוא העפר, החומר הכי עבה. הוא נע בתנועה הכללית של כל היקום, אבל ביחד עם זה יש לו תנועה עצמית משלו, מיסוד ה'שתים', שמסתירה את זה ומראה כאילו הוא לא נע כלל. זוהי תנועה הפוכה בכיוונה לתנועת הגלגל, שמנטרלת את תנועת הגלגל. ללא זה לא היינו רואים את כוכבי השבת נעים סביב כדור הארץ, כיוון שהוא נע באותה תנועה ביחד איתם ככדור אחד.

2018-02-24 15_33_56-אפלטון כרך ג בלי הגנות_ - PDF-XChange Editor

הכוכבים האמצעיים, יש לכל אחד מהם תנועה משלו סביב צירו, שהיא המחשבות המיוחדות שלו, שכל כוכב יש לו את ההשגות שלו בבורא. מלבד זאת הם גם נעים בתנועה הכללית של כל כדור היקום שהיא התנועה המעגלית הכוללת. מבחינתם כנפרדים נחשבת התנועה הכללית של כל כדור היקום כתנועה קדימה ולא כתנועה סיבובית, ומצד מה שהם איברים בכללי התנועה קדימה היא התנועה המעגלית שלהם.

הארץ היא יסוד ה'שתים', יסוד הברכה שהעולם נברא בב' (כמו שנתבאר לעיל), שזהו קיום הנבראים העצמאי הנפרד. ששומר עליהם מלהתאחד עם ה'אחד' ולהיות נעדרים בהתבטלות אליו. לכן היא השומרת על יום ולילה. יום ולילה זוהי התנועה של כדור הארץ סביב צירו, שזוהי התנועה העצמאית שלו, כמו הכוכבים האמצעיים, כוכבי הלכת, שסיבובם סביב צירם הוא התנועה העצמאית שלהם כנפרדים מהכלל וקיימים בפני עצמם. מבואר כאן שאפלטון ידע שחילופי היום והלילה נובעים מסיבוב כדור הארץ סביב צירו ולא מסיבוב השמש סביבו. רק שזה סוד והכל הוא סיפור שמיועד לבני האדם ולכן מצד ההסתכלות האנושית נכון לומר שהשמש סובבת סביב כדור הארץ.

.

מעתה הביאור בדברי אריסטו ב"על השמים" ספר ב' פרק ג': הוא שואל איך יתכן שהמרכז של כדור היקום לא נע והרי הכל מוכרח להיות כלול בתנועה האלוהית הנצחית של סיבוב הגלגל. והתשובה היא שהמרכז שייך לסיבוב הגלגל בכך שהוא הקצה שלו, וכמו שנתבאר. על זה הוא שואל שמה שהמרכז הוא הקצה אינו ניכר מהתנועה המעגלית, וצריך שתיוולד מהתנועה המעגלית תנועה כפופה לה שתהיה תחתיה וחלק ממנה, שמגלה את העובדה שהמרכז כלול בתנועת הגלגל. ולכן נוצרה התנועה בקו ישר כלפי המרכז שהיא זו שמגלה את זה. וכל תנועה מחייבת עצם שמתאים לטבעה ונע בה, וזהו כדור הארץ. כלומר כדור הארץ נוצר כהשתלשלות מתנועת הגלגל והגלגל עצמו. כמו שגוף נוצר כהשתלשלות מנפש. הוא בחינה מצומצמת מגושמת וחלקית של מה שעליון, שמגלה את בחינתו הנמוכה אבל יחד עם זה גם את עומק פנימיותו ושרשו.

 

כדור הארץ לא עומד במקומו, הוא נע ביחד עם כל הגלגל, שהרי אי אפשר שייצא מאומה מחוץ לאחדות האלוהית, ומכח התנועה הזו הוא מקבל את נצחיותו. הוא גם נע סביב אותו ציר בכיוון הפוך באותה מהירות, וכך נראה שהוא עומד, למרות שבאמת הוא נע בתנועה כפולה.

מה שכדור הארץ נע עם כל הכדור, מכריח שהוא עשוי מהיסוד החמישי. שתנועתו הטבעית היא הסיבוב במעגל והוא החומר היחיד שיש בו שייכות לנצחיות. היסוד החמישי הוא כולל הכל, הוא המציאות הכללית שבתשתית מציאותו של כל דבר. וכמו שנתבאר לעיל ברשימה 43 בעניין אדם הקדמון שהוא כתוב בפסוק במילה "כל" ( כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.).

החומר החמישי הנמצא בכל דבר הוא במשל גס מאוד כעין "בוזון היגס" תשתית נסתרת שעליה נשענת העובדה החמקמקה והתמוהה כל כך שמתפשטת בכל הדברים, והיא התכונה של "להיות קיים", ואפילו קיים לנצח. בגלל החומר הזה שתנועתו הטבעית היא במעגל מושלם, נע כדור הארץ ביחד עם כל היקום במעגל.

יש חומר חמישי שדומה קצת לאש לפי מה שכתב אפלטון בטימאוס, שהוא החומר של כוכבי הלכת, ותנועתו הטבעית היא במעגל שאינו מושלם, מעגל שהוא מיסוד השונה, ועל זה אמר הרקליטוס שהכל אש, ומכח תנועתו הטבעית של יסוד זה  הכדור נע סביב צירו בסיבוב פרטי משלו הפוך לכיוון הגלגל הכללי, וכמו כוכבי הלכת. כשאריסטו מביא דעות מקודמיו, הוא לא מתכוון ללימוד היסטורי ולא מביא באופן שיטתי מקיף ומסודר את כל הדעות החשובות שנאמרו, ולא מנסה לרדת לסוף דעת מי שאמר דעות אלו, אלא הוא מביא רק מה שלדעתו יש בו בחינה של אמת והוא ישמש לו כחומר גלם לבנות מכל הבחינות וסידורן הנכון את התיאוריה. והוא הביא דעות שכדור הארץ הוא כוכב לכת.  ומצד מה שכדור הארץ נראה כאינו מסתובב, והוא ציור של המדרגה התחתונה של חומריות, והתנועה שמצביעה לכיוון המרכז, ומשתייכת אליו, מצד זה נעשה יסוד העפר שממנו עשוי הכדור ברובד ה"עשייה" שבו. ברובד החיצוני הגלוי שלו. ומכח זה הוא נע בקו ישר לכיוון המרכז.

התנועה בקו ישר כלפי המרכז היא בכדור הארץ כולו וגם בכל חלק ממנו, כי היא מבחינת הפירוד, בחינת ה'שתים', הבחינה החומרית. היא מהבחינה בה כל חתיכת חומר היא מציאות בפני עצמה, ולכן גם יש לה את התנועה הטבעית שלה בפני עצמה, וכיוון שהחומר ממנו עשויה אותה חתיכה פרטית הוא עפר, התנועה הטבעית שלה היא נפילה למטה.  אבל התנועה במעגל היא מצד הכלל, זוהי תנועה אחת לכל היקום כולו, ומבחינתה כל מה שקיים הוא איבר של היקום האחד ולא מציאות פרטית נפרדת. וכך גם החומר החמישי שממנו הכל עשוי טבעו הוא לתת מציאות שהיא איבר בתוך המציאות האחת הכללית ולא מציאות נפרדת (לכן הוא נחשב חומר "רוחני"). לכן מצד התנועה המעגלית והיסוד החמישי תמיד הכל נע באותו מעגל גדול של סיבוב היקום כולו וזה לא גורם לחתיכה נפרדת שתסתובב בסיבוב קטן משל עצמה.

.

אריסטו כותב כאן ובעוד מקומות:

 "For a single thing has a single movement, and a simple thing a simple: contrary movements cannot belong to the same thing"

זה מתייחס רק לתנועות שהן באותו רובד של גילוי ומציאות. לכן הוא מתייחס לתנועות הפכיות שהן באותו רובד.

.

מה שאריסטו אומר שאם זורקים דבר מה ישר למעלה הוא נופל לאותו מקום, זה רק בא לומר שחוקי הטבע הם כאלה שהם לא מאפשרים להרגיש בתנועת כדור הארץ. כי הוא בחינת ההסתר פנים, החומר הגס שמסתיר את המקור הרוחני של המציאות. שמראה כאילו יש לו מציאות עצמאית לגמרי משלו שלא נזקקת לקבל שפע מציאות מהמקור העליון (זה גורם לו למות, וזה מגלה את המקור העליון יותר). לכן הוא מוסיף שגם אם נזרוק למעלה עד אינסוף הדבר יפול ישר למטה. הרי זה מופרך מבחינה מדעית כי אין לו דרך לערוך נסיון כזה ומניין לו שיפול לאותו מקום. אלא בהכרח הוא מדבר לפי הדמיון של בני אדם, שאם הם מדמים מה יקרה לחפץ שייזרק ישר למעלה לכל גובה שלא יהיה, תמיד במחשבתם הוא יפול לאותו מקום שממנו נזרק, וזה רק ממחיש שהתפישה האנושית היא שכדור הארץ עומד במקומו.

מכיוון שכדור הארץ נע שתי תנועות בכיוון הפוך ובמהירות שווה סביב אותו ציר, מה שהוא שתי תנועות הוא רק מבחינת התוכן הפילוסופי של התנועות, אבל מבחינה מדעית הוא עומד. לכן בלי ספק דבר שייזרק למעלה יפול לאותו מקום. אולי באמת אריסטו לא ידע שמה שנזרק בתנועה ישר למעלה נופל לאותו מקום, ואולי ידע. אין מכאן הכרעה לשום צד. לפניו היו חכמים מופלגים שעסקו בהתבוננות בעולם, אבל הם עסקו במטאפיזיקה בעיקר. הסתכלות על הטבע המוחשי באופן מדעי כמעט לא היתה לפני אריסטו, והוא חקר כל כך הרבה תחומים בפירוט ועומק כל כך גדולים, הכל בעבודה עצמית בלי מורה וספרים ובלי כלים, וייתכן שנשמט ממנו פרט כלשהו.  אין חשיבות לשאלה הזו, כי לנו חשובה האמת ונקבל אותה ממי שאמרה, ולא המחקר ההיסטורי על דמותו של אריסטו והישגיו.

.

.

אריסטו דן בשאלה מה צורתה של הארץ, והוא מסיק שצורתה כדורית, כיוון שגושי עפר שכולם נופלים למרכז ידחפו וידחסו זה את זה עד שיווצר כדור. זו לא הדרך בה נוצרים גופים. הצורה היא זו שמציירת את הגוף בחומר. למשל עץ נוצר כי צורת העץ מצטיירת בחומר, ולא כי חלקי החומר מכח תכונותיהם הנפרדות החומריות של כל חלקיק בפני עצמו מצטרפות לצורת עץ.
ועוד הוא אומר שגם אם הארץ נצחית, מכל מקום צורתה צריכה להיות כזו כאילו נוצרה בזמן מסויים ולא היתה תמיד קיימת. זה גם כן דבר תמוה.

העניין הוא שהעפר הוא הקצה החומרי של כל המציאות, הצד העכור והגס שלא מאיר באור הצורה. הוא חומרי לגמרי והצד של צורה לא ניכר בו, לכן הוא הקצה של חוסר מציאות, מוות. כי חומר בלי צורה אין לו קיום. לכן גם לא רואים בו שהוא נוצר מכח הצטיירות צורה אלא כאילו הוא נוצר מצד החומר, שתכונות החומר ליפול הם שיצרו אותו. זה עומד בסתירה לכך שהוא נצחי, כי החומר הוא היפך הנצחיות, ואילו לעיל אמר שבהכרח הוא נצחי, לא מצד עצמו אלא מצד שהוא סוף סוף חלק מהמציאות אע"פ שהוא נקודת קצה. לכן אע"פ שהוא נצחי מסתכלים עליו ומבינים את היותו כדורי כאילו לא היה נצחי.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.