קטגוריה: דעותיהם של אנשי העיר המעולה – אלפראבי

8 אנשי העיר המעולה – פרק ל. האחדות והחכמה של כל חלקי העם

במה שכותב הרמב"ם במורה שהתורה דיברה בלשון בני אדם במשלים על האל כדי לסבר אוזן ההמון, ואמרה אמיתות שמנוסחות בדרך שאינה בתכלית המעלה הגבוהה של זכות השכל כדי לקיים את סדר החברה, יש לחכם אלפארבי דברי נפלאים בזה, לבאר איך כל חלקי העם הם אחדות אחת וכולם כמו איברים בגוף אחד והחכמה נמצאת בכולם.
להמשיך לקרוא "8 אנשי העיר המעולה – פרק ל. האחדות והחכמה של כל חלקי העם"

7 אנשי העיר המעולה פרק כ"ט. העיר הבורה

אין לי מה לחדש לגבי דברי החכם אלפארבי בפרק זה המתאר את היפוכה של העיר המעולה שתיאר מקודם. אני מביא אותו כי הוא ציור מדוייק להבהיל של המציאות שאני רואה בי וסביבי. וביותר שקשה בכלל לראות מה רע בזה.
הוא מתאר אנשים שעסוקים קודם כל בלשרוד, להתקיים ולספק את צרכי החיים הבסיסיים, חשוב להם להיות חופשיים, והם גם רוצים מעט נחת עונג הצלחות ושעשוע. היה אפשר לחשוב שזה מה שניתן לצפות מהקיום האנושי.
להמשיך לקרוא "7 אנשי העיר המעולה פרק כ"ט. העיר הבורה"

5א הערות על טימיאוס מאת אפלטון (מאמר: ההכרח של אפלטון שהעולם נברא – העולם כזיווג)

ברשימה 5 התחלתי מלהראות איך אריסטו לא חולק על יסודות תורת אפלטון אלא רק מוסיף לה שמלבד המבט השמיימי שלפיו האידיאות קודמות לחומר מבחינת סדר ההוויה ומעלת ושלמות הקיום, יש במקביל גם מבט ארצי שבו מה שבחומר קודם במציאותו. ומה שהוא חולק בחריפות על אפלטון הוא רק בכך שיש חשיבות מכרעת לא להזניח את המבט הארצי, והתבאר בפנים עיין שם וגם בהקדמה החמישית לביאור על מורה נבוכים.

תורת ה'עצם' של אריסטו באה להעמיד את שני המבטים האלה כאחד.

בסוף הרשימה הגעתי לתורה של אפלטון שנמסרה בעל פה על העקרונות הראשוניים של הבריאה, הם ה'אחד' והשתים-הבלתי-מוגדר שנקרא גם המרובה והמועט. והבאתי את דברי אריסטו במטאפיזיקה ספרים 13 ו 14 שמוסר בראשי פרקים ובמרומז את התורה הזו.

(עיין ערך טוב על זה באנציקלופדיה לפילוסופיה כאן. וגם הערך בויקיפדיה הוא טוב עיין כאן)

.

.

ראיתי צורך להביא גם את החלק של תורת אפלטון לגבי האל והנבראים שהתבאר בכתב בדיאלוג טימיאוס. ואני מעתיק כאן עם הערות את רוב הדיאלוג טימיאוס.

ביאור טוב על טימיאוס מאת Cornford נמצא כאן

פרוקלוס על טימיאוס נמצא כאן

להמשיך לקרוא "5א הערות על טימיאוס מאת אפלטון (מאמר: ההכרח של אפלטון שהעולם נברא – העולם כזיווג)"

5 אנשי העיר המעולה – פרק יז. האצלה – ביאור מהו עצם ראשוני פרטי ועצם משני כולל ובעומק הבעיות בזה. מפתח גדול בהבנת אריסטו לגבי מבט ארצי ומבט שמיימי ומבאר דברי אלפראבי כיצד אינו חלוק על אפלטון

הנדון כאן הוא על עצמים שהם לא עצם פרטי אינדיבידואלי שקיים בגוף כגון 'סוקרטס' או 'ג'וני' בהנחה שזהו שמו של סוס פרטי מסויים. אלא עצמים שהם מין כולל כמו 'אדם' או 'סוס', או שהם סוג כולל כגון 'בעל חיים'. אריסטו קורא לאלה עצמים משניים.

(מכאן עד המקום שהבאתי את דברי פרופ' אל ג'אוואדי הוא הקדמה שבאה רק לחדד את המושגים של עצם משני, בבחינת לחדד את התלמידים, ואפשר בהחלט לדלג עליה.

על כל הסוגיא כתבתי לאחר זמן כאן, בביאור יותר בהיר. ואחר כך כתבתי באופן עוד יותר ברור ועמוק על סוגיא זו לקמן ברשימה 55)

בספר הקטגוריות אריסטו מגדיר את העצמים המשניים.

בקטגוריות Section 1, Part 2 כותב אריסטו:

(אני מעתיק ומציין מקום לפי מהד' זו:
http://classics.mit.edu/Aristotle/categories.1.1.html
Translated by E. M. Edghill)

.
"Of things themselves some are predicable of a subject, and are never present in a subject. Thus 'man' is predicable of the individual man, and is never present in a subject.

By being 'present in a subject' I do not mean present as parts are present in a whole, but being incapable of existence apart from the said subject."

להמשיך לקרוא "5 אנשי העיר המעולה – פרק יז. האצלה – ביאור מהו עצם ראשוני פרטי ועצם משני כולל ובעומק הבעיות בזה. מפתח גדול בהבנת אריסטו לגבי מבט ארצי ומבט שמיימי ומבאר דברי אלפראבי כיצד אינו חלוק על אפלטון"

2 אנשי העיר המעולה – פרק ה. משכיל שכל ומושכל, ובמורה נבוכים א' ס"ח

מורה נבוכים חלק א' פרק ס"ח:
"כבר ידעת פרסום זה המאמר אשר אמרוהו הפילוסופים באלוה ית' והוא אמרם שהוא השכל והמשכיל והמושכל ושאלו השלשה ענינים בו ית' הם ענין אחד אין רבוי בו. וכבר זכרנו אנחנו זה גם כן בחבורנו הגדול משנה תורה שזה פנת דתנו כמו שבארנו שם (רצוני לומר היותו אחד לבד ולא יצורף אליו דבר אחר – רצוני לומר שאין דבר קדמון זולתו). ולזה יאמר "חי יי" ולא יאמר חי' יי' – מפני שאין חייו דבר זולת עצמו כמו שבארנו בהרחקת התארים:

להמשיך לקרוא "2 אנשי העיר המעולה – פרק ה. משכיל שכל ומושכל, ובמורה נבוכים א' ס"ח"